שלומי טוב
06/04/21 15:30
857 צפיות

היום התעוררתי כשהגוף והראש מרגישים אחרת, לראשונה אחרי לפחות שנה וחצי אני יכול להגיד שאני מרגיש טוב, העולם נראה נעים ואפשרי, הגוף שלי לא שוקל פי עשר ממשקלו, וגם הראש לא כבד מדי בשביל להישאר על הצוואר.
ומצד שני גם לא התעוררתי אמביציוזי מדי שעומד להישבר מרוב חלומות.
לא 'טוב' של נימוס, ולא טוב מדי, סתם טוב, ואני קונה 'סתם טוב' כזה בכל יום, אבל הדבר העיקרי שאני מבין מהטוב הזה, הוא כמה הדיכאון נורא.
אני האשמתי את עצמי בכל השנה וחצי הזו שנוח לי בדיכאון. שאני משתמש בו, שאני מחייה אותו, שאני אוהב אותו. ועכשיו מהרגעון הטוב הזה שלי אני יכול להגיד בפה מלא אני מתעב את הדיכאון!
אני שונא את הכובד, את השנאה העצמית, את חוסר התקווה, את היאוש, את העצבות, את החולשה, את השבריריות את חוסר הפרופורציות, את חוסר היכולת להסתכל מילמטר מעבר לעיגול השחור מולך, את חוסר היכולת להנות מהאנשים שאוהבים אותך. שונא הכל!
אז היום אני אני יכול לשנוא את עצמי קצת פחות ולהרגיש קצת חמלה, אני באמת מתמודד עם משהו לא פשוט בכלל ואני כותב את הפוסט הזה כדי להזכיר לעצמי שגם אם מחר אקום שוב ברע ואני יודע שאין סיכוי שאוכל סתם לנער את זה ממני, אבל לפחות שאוכל לנסות לזכור שיש איפשהו בגוף שלי פינה אחת קטנה שיודעת איך זה להרגיש טוב והיא שווה את התהליך הזה, בתקווה שתגדל ותגדל ותמלא את רוב הגוף.
ובינתיים אני נהנה ממנה היום.
ומצד שני גם לא התעוררתי אמביציוזי מדי שעומד להישבר מרוב חלומות.
לא 'טוב' של נימוס, ולא טוב מדי, סתם טוב, ואני קונה 'סתם טוב' כזה בכל יום, אבל הדבר העיקרי שאני מבין מהטוב הזה, הוא כמה הדיכאון נורא.
אני האשמתי את עצמי בכל השנה וחצי הזו שנוח לי בדיכאון. שאני משתמש בו, שאני מחייה אותו, שאני אוהב אותו. ועכשיו מהרגעון הטוב הזה שלי אני יכול להגיד בפה מלא אני מתעב את הדיכאון!
אני שונא את הכובד, את השנאה העצמית, את חוסר התקווה, את היאוש, את העצבות, את החולשה, את השבריריות את חוסר הפרופורציות, את חוסר היכולת להסתכל מילמטר מעבר לעיגול השחור מולך, את חוסר היכולת להנות מהאנשים שאוהבים אותך. שונא הכל!
אז היום אני אני יכול לשנוא את עצמי קצת פחות ולהרגיש קצת חמלה, אני באמת מתמודד עם משהו לא פשוט בכלל ואני כותב את הפוסט הזה כדי להזכיר לעצמי שגם אם מחר אקום שוב ברע ואני יודע שאין סיכוי שאוכל סתם לנער את זה ממני, אבל לפחות שאוכל לנסות לזכור שיש איפשהו בגוף שלי פינה אחת קטנה שיודעת איך זה להרגיש טוב והיא שווה את התהליך הזה, בתקווה שתגדל ותגדל ותמלא את רוב הגוף.
ובינתיים אני נהנה ממנה היום.
תגובות

בן 35, גר בחו"ל, מאובחן במאניה דיפרסיה, שהתפרצה כנראה בילדות אבל אובחנה רק לאחרונה.
מתמודד גם עם חרדה חברתית ודיסלקצי...
עוד פוסטים בבלוג: חולם בהקיץ
מצוקה
אני כבר שלושה ימים חווה את הדיכאון הכי עוצמתי ואגריסיבי שהיה לי בחיים, כזה שכל עצם בגוף כואבת ואי אפשר לשבת אפילו לשניה,...
קראו עוד
על חגים וחרדה חברתית
לצלול אל שנאת החגים שלי
קראו עוד
שוליים
היום התחלף השעון בקנדה לשעון קיץ, בדרך כלל זה משמח אותי, התחושה הזו שהעולם ניצח עוד חורף, שיש עוד שעת אור לכוח...
קראו עוד
השַׁלְטֶר
אחת לכמה שנים אני צם ביום כיפור, כשהייתי ילד אנשים סביב דיברו על לא לצום כחטא החטאים, רכבת אקספרס לגיהינום, ומשהו בנבואו...
קראו עוד
טובה- את
מאד שמחה בשבילך ומאחלת לך שתהנה מההרגשה הזאת כל יום מחדש (לצערי אין לי היום יכולת לכתוב משהו מעבר לזה)
running UP that Hill
תודה רבה:heart: שולח המון חיזוקים:heart:
רוני -ער"ן
ואת יקרה במילותיו של המשורר הסופי רומי במיוחד ביום קשה שלך כשמסוגלת לראות לפרגן ולכתוב לאחר מדגימה כמה שאת טובה כמה ש "את לא טיפה באוקיינוס, את הוא כל האוקיינוס עצמו בטיפה." !!! :heart:
מה זה הכאב הזה
:heart:
רוני -ער"ן
איזה יופי שאתה בשלב הזה של המסע ואתה צודק לשמור את הפוסט הזה כדי להזכר בימים שהם פחות טובים שאתה יכול גם אחרת ואני שמח שאתה שונא את עצמך קצת פחות אני אוהב את קיומך באותה מידה שהיא רבה איך שאתה:heart:
running UP that Hill
תודה רבה:heart: כאחד שהפר עשרות נדרים לעצמו זה שיר פשוט נהדר!
רוני -ער"ן
ומה שלומך ומה שלום הגבעה?:)
running UP that Hill
לא הכי טוב, אז הרגשתי די פתטי כשהפוסט הזה כבר לא היה רלוונטי יומיים אחרי שכתבתי אותו, אבל אני עומד בהסכם שלי עם עצמי לא למחוק פוסטים:) אז הגבעה כרגע היא יותר תלולית אבל ממשיך לרוץ, אנסה לכתוב פוסט על זה מתישהו בקרוב תודה על הדאגה!:heart:
רוני -ער"ן
הוא היה נכון לאותו רגע אז אמת הוא עוד מיילסטון בדרך, וכשהוא היה נכון ,לא מחקת את הישנים שבזמן פרסום זה לא היו רלוונטים והכל רלוונטי יקר הכל חלק ממך (וגם מהזיכרון שמהדהד פה:)) תמשיך לרוץ גם אם לראש התלולית או למרגולתיה בקצב שלך ותמיד בצד שלך:heart:
running UP that Hill
אתה תמיד מוצא את המילים הנכונות כדי לסדר את המחשבה ולעודד, תודה!:heart:
Milenadante998
שלום לכולם, אני כאן כדי לחלוק עדות קטנה. שמי נעמי סמואל, אני בת 38, התחתנתי בגיל 31, יש לי רק ילד אחד וחייתי באושר ועושר. אחרי שנה של נישואים בעלי הפך להיות כל כך מוזר ואני לא ממש מבינה מה קורה, הוא עמוס מהבית לאישה אחרת, אני כל כך אוהבת אותו שאני לא חולמת לאבד אותו, אני מנסה כמיטב יכולתי לוודא שבעלי יחזור אליי, אבל הכל בלי עזרה, בוכה ובוכה מבקש עזרה, דיברתי על זה עם המשפחה שלו אבל לא קיבלתי תשובה. אז חברתי הטובה אנה ג'והנסון הבטיחה לעזור לי. היא סיפרה לי על גבר בשם ד"ר אפטה, אמרה לי שהוא גבר גדול מאוד וגבר אמיתי שאפשר לסמוך עליו ואין לו שום קשר לבעיות אהבה שהוא לא יכול לפתור והיא סיפרה לי איך הוא עזר לאינספור אנשים בשיקום מערכת היחסים שלהם. הייתי ממש משוכנע, יצרתי קשר במהירות עם כתובת האימייל שלו, [email protected] או שלו, Whatsapp או VIBER עם המספר הזה (+447307347648). אני מסביר לו את כל הבעיות שלי, הוא אמר לי שאני לא צריך לדאוג שכל הבעיות שלי ייפתרו מיד. הוא אמר לי מה לעשות כדי להחזיר את בעלי, ואמרתי את זה, הוא אמר שאחרי 3 ימים בעלי יחזור ויתחיל להתחנן, וזה באמת קרה כמו שהוא אמר, מאוד הופתעתי, זה כל כך מדהים. התהילה של מערכת היחסים שלנו עם אלוהים קרובה מאוד עכשיו ושנינו חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. אם נתקלתם בבעיה דומה, פנו אליו מיד ופתרו את הבעיה אחת ולתמיד. אני גם עד חי..