אני בולימית, כמעט שלוש שנים אפשר לומר 

לא הגעתי לרזון קיצוני, אבל אני במשקל שאני אוהבת וככה טוב לי. 

אני בשליטה. אנשים יחשבו שאני מדברת שיט אבל מי שהיה שם יבין אותי. 

אני מקיאה אך ורק שאני מרגישה שהגזמתי, לפעמים זה קורה שלוש פעמים ביום ולפעמים זה קורה פעם בשבוע. 

אבל אני בשליטה. כרגע. 

אףאחד לא מדבר על זה בצורה הזאת אבל טוב לי. אני לא רוצה להפסיק. זה הסוד האפל והמוצלח שלי.  בשבילי זו לאהפרעה זה אורח חיים, וכשהסוד יחשף הפחד הגדול ביותר הוא ההשמנה לא הבושה. 

אני אוהבת את עצמי, באמת, תמיד אהבתי. 

תמיד נהגו להחמיא לי על היופי שלי והסכמתי, אני באמת יפה. 

אבל מודל היופי כבר ממזמן איבד כיוון. 

מי מחליט מה יפה ומה לא? 

מי מחליט מי שמן ומי לא? 

מי מחליט מה סקסי יותר ומה פחות? 

אז החלטתי להחליט בשביל עצמי.

זה לא רגעים של חולשה ואני לא חווה קשיים חברתים או בעיות בחיים, אני פשוט משועבדת למודל היופי שיצרתי לעצמי.