כל חיי הייתי פעילה גופנית בצורה רציפה ותדירה, רמת הכושר שלי הייתי מדהימה, בחורה אנרגטית  ואוהבת אקסטרים. צניחה חופשית- עשיתי, בנג'י- עשיתי, טיפוס-עשיתי. גם כשנכנסתי להריון עם תאומים הגוף שלי היה בריא, פעיל ולא הייתי מוכנה לוותר על פעילות. 

היום, אני במצב שונה ורחוק שנות אור ממה שהיה, הקושי שאני חובה הוא מבחינתי לא מובן בכלל, היום אני עולה קומה אחת מדרגות, הלשון בחוץ- הדוגמה הכי קטנה.

לפני בערך חודשיים החלטתי לפקס את עצמי לגבי הנושא הזה.

התחלתי לעשות הליכות בטבע בצורה רגועה, בשעה רגועה ולגמרי לבד ( זו הייתה טעות בפני עצמה). התחלתי ביום הראשון, שמתי אוזניות, כיוונתי את מד הצעידה וכו'.  אמרתי לעצמי תנסי רק חצי שעה בכדי שלא להעמיס על עצמי, ואכן צעדתי חצי שעה- בחצי שעה הזו עשיתי 2 ק"מ, נשבר לי הלב