שלום רנדה, הילדים יכולים להעמיד בפנינו מראה שקשה להתמודד איתה ואני מבין את הקושי. אני חושב שהבנות אומרות שהן שמות לב לקשיים ולסימנים של המחלה והדרך הטובה ביותר היא למצוא את הדרך כיצד להסביר לכל אחת (בהתאם לשלב ההתפתחותי המתאים לה) על המחלה והשפעותיה. אני רוצה להוסיף, שתפקיד ההורים הוא להכין את הילדים לחיים העתידיים בלעדיהם. לעיתים המודל של התמודדות עם קשיים, כמו מחלה או מקל הליכה, יכול להעביר מסר חשוב לחיים וזוהי תהיה מתנה שתלווה אותן תמיד. לפני השיחה חשוב שאת תהיי בטוחה שאין כל סיבה שלא תוכלי להיות אמא נהדרת ולתת להן כל מה שהן צריכות. במידה וקשה להגיע למסקנה הזו כדאי להתייעץ עם פסיכולוג רפואי (נמצאים ברוב המחלקות לטרשת נפוצה בבתי החולים). מצרף את המדריך שלנו - "איך לספר שאמא חולה?" (יש שם כמה כיווני מחשבה וטיפים לקראת שיחה כזו: https://www.camoni.co.il/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%90%D7%9E%D7%90-%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%94-

קשה.. גם אני בתור נערה חושבת כל הזמן עד כמה אני אשתף את הילדים בעתיד.. ואין לי תשובות הנכות ותופעות הלוואי שאת סובלת מהן- נקרא שיש לך טרשת פרוגרסיבית או התקפית הפוגתית?