היום זה יום חג טו בשבט, הוא חג לאילנות, שבו מתחילים האילנות ללבלב, בעצם זה יום ראש השנה לאילנות. כמו שיש ראש השנה לבני אדם מיד אחרי חודש אלול, שבו השם יתברך דן אותנו על כל מעשה שעשינו, ונותן לנו חיים ושנה טובה ומבורכת.

כך ביום הזה השם יתברך דן את האילנות, איך הם יצמחו במשך השנה, וזה מאוד חשוב לנו הבני אדם כי הפירות הם מקיימים ומזינים ומבריאים אותנו, וכשהם יפים ועסיסיים הם מאוד נעימים, ומכיון שביום הזה מתחילים לצמוח הפרחים של האילן, לכן היום זה יום הדין שלהם. כי כך דרך השם יתברך בתחילת גידולו של אדם או בתחילת גידולו של הפרי, הוא דן אותו.

חשוב לשמור על מצב רוח טוב ומרומם, לאכול מפירות הארץ הטובה, ובפרט משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל:

חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית, תמרים. כי בזמן שבית המקדש היה קיים, הפירות האלו בארץ ישראל היו גודלים בצורה מאוד יפה וטעימים במיוחד. עד היום ניתן לראות תמרים זן מיוחד שגדלים בבקעת הירדן שנמכרים בעיקר לחוץ לארץ, והם גדולים טעימים ויפים. ובזמן בית המקדש הם היו יותר יפים.

ביום זה כדאי להתפלל שיהיה לנו אתרוג יפה [שהוא גודל בעץ] לכבוד חג הסוכות הבא עלינו לטובה, שלוקחים ארבעת המינים: אתרוג לולב ערבה והדס, ומנענעים

וכמובן לא לשכוח לברך על הפרי כדי להודות לבורא עולם על כל הטוב שנתן לנו, אפילו שעשינו מה שעשינו... הוא ממשיך לתת לנו פירות יפים, וטעימים, והרבה טובות

ואפילו שלפעמים הדכאון מנסה לשלוט עלי מכף רגל ועד ראש, עם סיבות שבחלקם מוצדקות וחלקם לא מוצדקות. השם יתברך עוזר, ואני לוקח את הדכאון בסולחנות נותן לו יד, ומשתדל להמשיך הלאה, עד שימאס לדכאון ממני, עד לפעם הבאה...