פוסט ראשון
לפני כמה שנים הייתי כותבת פה בבלוג. ואז הפסקתי. לא זוכרת למה. והיום, כשאני בנקודת שפל אני חוזרת שוב לכתוב.
התקופה האחרונה מאופיינת באינסוף התקפי אכילה. עלייה במשקל. הסתגרות בבית וחוסר תפקוד מוחלט.
משהו חייב להשתנות. אבל איך?
הצעד הראשון היה להיכנס לפה ולהתחיל לכתוב. לשתף. להתחייב לא רק כלפי עצמי אלא גם כלפי כל מי שיקרא את זה שמהיום אני מתחילה מחדש.
המטרה, בסופו של דבר, היא לחיות חיים נורמליים. אבל השלב הראשון, בעיניי, הוא להפסיק את הבולמוסים.
כדי שזה יקרה אני צריכה להקפיד על שני דברים:
1. אכילה מסודרת לפי תפריט.
2. התנהלות לפי לו"ז מסודר - אבל רק בתוך הבית כי לצאת מהבית זו משימה קשה מידי כרגע. (אגב, אם למישהו יש רעיונות איך להעביר את הזמן בבית אני אשמח להצעות).
אז זהו. מרגע שאלחץ "פרסם" אני מתחייבת להתחיל מחדש.
זה אפשרי. זה לגמרי בר השגה. זה לא יהיה קל ואולי אפילו מאוד קשה. אבל אני צריכה כל הזמן לזכור שכל יום שיעבור בלי בולמוס ישפר את ההרגשה ויקדם אותי בעוד צעד לעבר חיים נורמליים.
בהצלחה לי והלוואי וזו הפעם האחרונה שאני מתחילה מחדש.
רחלי 100
מעריכה את הרצון שלך, ומקווה שתהיי עקבית, שתקבעי מטרות נכונות עבורות ותשתדלי לעמוד בהם, כי בנפשי מורן שכעבור תקופה קלה תרגישי הקלה, תרגישי שאת שולטת במה שאת בוחרת לעשות ותהיה לך שלוות נפש כזאת, בכל מקרה גם בימים של שפל זו לא סיבה למצפון ותיסכולים, זה חלק מהתהליך הנפילה ואז הקפיצה חזרה בקצב אנושי, אז בהצלחה רבה (:
רחלי 100
למה כ"כ קשה לצאת מהבית, להליכה קצרה להתאוורר אפילו לבד, ככה לכמה דקות, זה לנשום אויר צח זה אמנם קשה אבל רק עושה טוב