למרות שמדובר במחלה עתיקת יומין שנחקרת ב-100 השנים האחרונות, האטיולוגיה שאיננה ברורה, התסמינים השונים, הטיפול המשתנה והעובדה שמדובר במחלה נשית שקופה, מקשים על האבחנה שיכולה לקחת כ-10 שנים בממוצע(1). למעשה, כ-10% מהנשים בגיל הפריון סובלות מאנדומטריוזיס בדרגות שונות כאשר השכיחות המשוערת בישראל עומדת על כ- 135-165 אלף נשים(1,2).

מהי, אם כן, אנדומטריוזיס?

מדובר במחלה דלקתית וכרונית בה תאי רירית הרחם נמצאים מחוץ לרחם, בעיקר בחלל הבטן ובאגן. כתוצאה מכך נוצרות הידבקויות, אנדומטריומות (ציסטות שחלתיות) ורקמת צלקת. כתוצאה מכך, עלול להיווצר מצב של אי פריון (3).

הסימפטומים מגוונים ומשתנים בין הנשים. בין הסימפטומים ניתן למנות: עייפות מוגברת, כאב מוגבר לפני ובמהלך המחזור החודשי, כאב בעת קיום יחסי מין ולאחריהם, כאב בעת מתן שתן ויציאות, כאב אגן כרוני וכאבי גב. כמו כן, יתכן דימום קדם וסתי ודימום וסתי כבד ובלתי סדיר(1).

בשל הקירבה הפיזיולוגית בין האיברים, חלק מהנשים תחושנה הפרעות במערכת העיכול כגון: צואה רכה, כאבים במתן צואה ושתן, נפיחות, גזים ועצירות או שלשולים לסירוגין (4).

מדובר במחלה אשר משפיעה מאוד על איכות החיים של הסובלות ממנה ועלותה הכספית למדינה דומה לעלות של סוכרת, אסתמה וקרוהן (5).

המחלה מושפעת בעיקר מהורמון האסטרוגן אשר מופרש ברמות גבוהות בזמן הביוץ ותפקידו קשור בהכנת הרחם לקראת היריון. הטיפול הרפואי משתנה בהתאם למצב והוא כרוך בנסיון להפחתת רמות האסטרוגן על ידי תרופות נגד כאבים, תרופות נוגדות דלקת, מתן הורמונים וניתוח (לעתים אף יותר מניתוח אחד) (6).

מה לגבי תזונה?

לינק לכתבה המלאה בתגובה>