אז כבר ביקרת אצל רופא מומחה ובטח הוא זרק לאוויר את החשש למחלה שלך. ואת יושבת שם טיפה מבולבלת.

חוזרת הביתה, מחפשת בגוגל, מחפשת בפייסבוק וביוטיוב.

מחברת אחד ועוד אחד. עושה צ'ק על תסמינים שנשמעים לך הגיוניים או שתאכלס מופיעים אצלך.

נכנסת לקבוצות תמיכה בפייסבוק – שואלת מלא שאלות ( רוב הסיכויים שבשאלות שלך חסר מידע רקע ) מקבלת תשובות בחזרה ( רוב הסיכויים שהתשובות שתקבלי יהיה חסר בהם מידע רלוונטי אלייך ולמצב שלך ). התשובות נשמעות לך הגיוניות. ואז לאט לאט את הופכת לרופא של עצמיך.

ואחרי שאת עוברת תהליך עם עצמיך, קוראת עוד ועוד מידע ועוד ועוד עדויות – את חוזרת בראש שוב ושוב לאותו הרגע שבו ישבת מול הרופא שלך....

זה היה הזוי! היו חסרות לי כ"כ הרבה תשובות לכל כך הרבה שאלות. איך יכול להיות מצב שבו אני מתבשרת על חשד למחלה כרונית ועוד מחלה שלא מוכרת ואני לא בשיא הפוקוס שלי??

הגיעו האשמות עצמיות, ואחרי שהתייעצתי עם חברה מתחום טיפול הנפש – הבנתי שזה סופר הגיוני מה שעבר עליי!

פה קיבלתי את ההחלטה שאני רוצה ללמוד על המחלה שלי. לקרוא מאמרים רפואיים, להתייעץ לעומק עם הרופא מומחה שמטפל בי, להכנס למחקרים ולהבין מה זאת המחלה הזאת שהתלבשה לי על החיים.

שמתי לב, שכמה שאני חופרת – מצד אחד אני נכנסת לאיזה בלבול ודכדוך ומצב שני אני מרגישה יותר ויותר חזקה.

למה הרגשתי חזקה? היום אני יכולה להגיד בבטחון מלא – כי ידע זה כוח. לרצות לחקור את המחלה שלי ואשכרה להבין בה לא מעט, עשה אותי יותר חזקה מנטלית.

וזה הרגע שהבנתי שלהכיר את המחלה שלי – זה עוד צעד לניהול החיים שלי!

(לכתבה המלאה - לינק בתגובות)