ערן - תודה רבה על הפוסט החשוב הזה. לפני 15 שנה נחקק בישראל חוק ''החולה הנוטה למות'' המאפשר לחולה סופני להפסיק ולקבל טיפול תרופתי. יש צדק רב בדבריך להוספת האפשרות לסיים את החיים למי שחייו כבר אינם חיים, אך נראה לי שבישראל עוד רחוק היום.

ערן עצובה על לכתו של רוני!! תודה על הפוסט המעניין והחשוב שלך תומכת מאד ברעיון כזה והלוואי שאפשר יהייה ליישמו במדינתנו( סקפטית) אולי מכאן תצא הבשורה

אני חושבת שאחד הדברים שאני מבינה מהעולה מהכתוב שלך, הוא עד כמה מוות, בנסיבות של המתת חסד או לא, הופך להיות חוויה של כל הסביבה של הנפטר, ואיך הבחירה בהמתת חסד יש בה גם יחסים כלפי המשפחה וסביבתו של החולה. עד כמה זה גם נכלל בשיקולים, אולי לא ה"מקצועיים" של הועדה, אבל מוסריים ומתקבלים על הדעת של החולה ובכלל, בדיון בחברה.

קראתי ובכיתי. מצד אחד, צר לי עליו על שחייו הפכו לקשים מנשוא. על כל הכאבים שסבל. טוב שהיתה לו את האפשרות להיעזר בארגון ההוא בשוויץ. מצד שני, המתת חסד היא מדרון חלקלק. צריך מאוד להיזהר מהטבע האנושי הידוע לשימצה. לוודא שוב ושוב שזה אכן רצונו האמיתי של האדם, ולא לחץ חברתי 'מתון'. זה מאוד מפחיד לקרוא שמדינה שנחשבת נאורה ומתקדמת כמו שוויץ, מציעה לתושביה לכתוב צוואה המפרטת כיצד הם מעדיפים לסיים את חייהם לרגל הקורונה. מעדיפה מדינה כמו ישראל שבה באמת הופכים עולמות ומנסים להציל חולים ולא ישר מציעים להם לכתוב צוואה. יהי זכרו ברוך

אני מסכים עם לולי100 ועם ערן, שזה התאבדות עם החלטות מקצועיות. וכאן השאלה, האם יש בעולם אדם שיכול להחליט להפסיק חיים, בכל הדורות היו צרות ובעיות וכאבים, גם בשואה שהיה שם סבל נפלא של מליוני אנשים, רובם המכריע כולל לא יהודים, לא שמו קץ לחייהם, על אף שיכלו לעשות זאת. וביהדות, כל סבל שאדם עובר, זה מזכך אותו מהזוהמה שנדבקה בו, ומזככת ומצחצחת את נשמתו להנות מעולם הבא, ובעצם בגלל היסורים הוא מרגיש כבר פחות קשור לעולם הזה, ומואס בו. וזה בדיוק התיקון שלו, וברגע שהוא מאבד את הסבלנות, כמה חבל... וסיפור: היה יהודי באירן שהיה מוכר שטיחים והיה עשיר גדול, ויום אחד נכנסו למפעל גוים שצעקו עליו שהוא מורד במלכות וירו בו למוות. אשתו האלמנה דאגה לעצמה ולילדים, וסיכמה עם מבריח גוי שיעביר אותם את הגבול תמורת תשלום הוגן, ויום אחד בצהרים לקחה מעט תכשיטים וכדומה, ואמרה לילדים שיוצאים לטיול, ונפגשו עם המבריח, ושלמה לו, ובדרך לקח אותם בהרים ובמקומות מאוד מסוכנים, הוא חילק אתם את האוכל והשתיה שהביא, אבל היה צורח עליהם בצורה מאוד לא עדינה להתקדם, והרגליים שלהם נפצעו, והאשה הגב שלה קבל נזק בלתי הפיך, וכשהם התלוננו היה מאיים עליהם עם נשק שימשיכו, עד שהגיעו למעבר של תהום שיש בו גשר מעצים רעועים, ושם כבר האשה החליטה, לא ממשיכים ויהי מה. המבריח הוציא את נשקו ואמר, או שאתם ממשיכים או שאני יורה בכולכם למוות! כשראו שאין להם ברירה המשיכו וקצת אחר כך עברו את הגבול. ואז המבריח התחיל לבכות ביקש סליחה מהאלמנה והיתומים, ואמר להם אני אח שלכם, אוהב אותכם מאוד, אני גם כן יהודי. רק אם הייתי אומר לכם את זה בדרך, הייתם מרגישים בנוח, ולא הייתם ממשיכים ללכת, לכן העלמתי ממכם את ידידותי האמיתית אליכם, כדי שתפחדו ממנו ותתקדמו. כך אלהים אומר לנו אני אוהב אותכם כל הזמן, בכדי שתקבלו שכר גדול בעולם הבא, אתם צריכים לעבוד ולהתקדם בכוחות עצמכם, ולכן לפעמים אתם מרגישים קושי ויסורים זה לטובתכם, תתקדמו, אל תבעטו ואל תתייאשו לעולם! אני מאחל לכולנו בריאות אושר ושמחה תמיד ושלא נבוא לידי נסיון אני בטוח שעכשיו רוני ז"ל מבין עד כמה שהוא טעה במהלך האחרון, וכמה כל היסורים והקשיים הנוראים שהוא עבר בעצם עזרו לו והיו לטובתו שיהיו הדברים לעילוי נשמתו, יהי זכרו ברוך

ערן היקר לכולנו, תודה רבה לך אני רק יוסיף שזה לא אני המצאתי את זה אלא יש פסוק במשלי [שחיבר שלמה המלך החכם מכל האדם] "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה", והכל באמת לטובתינו, רק שצריך לשים לב לקבל בסבר פנים יפות, שזה למדתי לא מזמן, ולכן הייתי 'מסכן' שנים רבות...

ערן זה נושא מאוד חשוב לדעתי בישראל יש דבר שניקרא DNR כלומר לא לעשות החייאה במצב סופני אני בעד המתת חסד ומודה סליחה ומחילה לא קראתי את הבלוג רק הכותרת ורציתי להגיב ,,,,,,חיי במרוץ כרגע לא מספיקה לקרא בטח אני כותבת בלי הקשר רק מביעה דעה

זה כל כך חשוב אני הייתי עדה אבא של חברה קרובה עבר ניתוח מוח יצא ממנו חצי בן אדם ומהר מאוד איבד תיקווה נכנס לדיכאון עמוק אחרי הרבה מאוד זמן האישה הבנות הנכדים וכולם חתמו על DNR שזה כמו שאמרתי סוג של המתת חסד פסיבית ,,אבל האיש היקר ההוא שהיה מצחיק אהוב ,,,מוכשר פעיל אתמול אחרי הניתוח איבד את יכולת הדיבור והתקווה ,,,המשפחה המסורה באמת לא ראיתי דבר כזה עשתה הכל כדי להחזיר את האיש אבל הוא לא רצה לחיות ככה וכל פעם שהיה בוכה כועס ,,,,והכל בגיבריש אני הייתי בוכה יחד אתו לא יכולתי לעצור את זה ע"פ ,,,,הבת הקטנה שלו אמא ל 4 בת 50 ניסתה לנחם ולהכיל וללטף אבל כלום לא עזר בסוף ע"י חתימה על DNR הוא קיבל את מה שהוא רצה ,,,,למות

אני חושב כדי שאדם יחליט למות, הוא צריך להבין מה זה החיים, בריאות? צחוקים? או הנאות? או משהו אחר... ואחר כך להבין מה זה מוות, מה המשמעות עבורו, ואחר כך להחליט אם הוא רוצה למות... וכמעט אף אחד לא מבין, כך שהחלטתו שגויה לחלוטין. כי מי שמבין... שמח כל רגע שהוא חי למות בפועל, לאף אחד בכדור הארץ אין רשות לרצוח מישהו, כולל האדם את עצמו בגלל שהאלקים נתן לנו מתנה "חיים" כן, זו מתנה, אפילו שלפעמים לצערי אני לא 'מרגיש'... מי שבועט וזורק את המתנה מכל סיבה שהיא, הוא פשוט מסתבך מאוד, וחבל. ושלא נבוא לידי נסיון... אחרי שפעם כמעט הסתבכתי... אני מקוה שאחזיק מעמד, עד הנשימה האחרונה ואגיד כל הזמן תודה לאלקים, על כל כך הרבה טוב, וגם על מה שלא נראה לי... על הכל תודה, כי רק הוא יודע מה טוב לנו באמת. חזקו ואמצו אחים ואחיות יקרים לי מאוד, שמרו על מצב רוח פנימי רגוע וטוב, גם כשקשה לנו בכל מיני מישורים, לא להרים ידים, לא להתייאש!

רציתי לספר שלצערי ובושתי, נסיון ההתאבדות שלי, היה בערך בגיל 18, הרגשתי רע ופשוט נמאס לי... אחר כך התחתנתי עם רעייתי היקרה שתחי', והיום יש לנו יותר מ-10 ילדים שיהיו בריאים, אחת עם תואר שני לחינוך מיוחד, אחד סיים שירות לאומי ועובד במאוחדת, אחד סיים צנחנים, ואחד חי ועובד בתל אביב, ואחת סיימה קורס גרפיקה מקצועי לא מה שנראה ומרגיש לנו, זה הקובע, איך אני מתבייש היום בהחלטה של אז... מה הייתי מפסיד חלילה... אלקים הוא קובע לנו את הטוב ביותר עבורנו, אנחנו צריכים להיות שמחים, מאושרים, לסמוך עליו ולשמח את עצמנו ואת אחרים גם כשבכלל לא בא לנו, ולא נראה לנו... כמובן וברור שאני לא שופט אף אחד, רק ספרתי כדי שנהיה חזקים ונחזק אחרים לאהוב את החיים, לא להתייאש ולהיות שמחים כן, גם כשאין מספיק כסף והכל לחוץ, גם כשלקחו לי את הרשיון, גם כשלא הולך מה שרציתי, גם כשלא מכבדים אותי, גם כשיש סגר והכל נראה על הפנים. למדתי לשמוח שאנחנו חיים, כי יש לנו תקוה, יש בלב הרבה אמונה שהכל הכל לטובה

תראה מה זה השגחה, הרגע קבלתי טלפון ממשרד הרישוי שהרישיון שלי תקף, [מה שהשוטר אמר לי שלא תקף זה רשיון למיניבוס, שאת זה לקחו לי מזמן...] אחי היקר עזוב אותך מלנהל את העולם, בא נתנהג יפה, מה שאלקים רוצה נתן לו לעשות בנו שיעשה באהבה, אין כמוהו בעולם

תודה על שהבעת דעה בנושא החשוב הזה. נקודה חשובה היא שהמתת החסד מונעת מצבים של נסיונות התאבדות כושלים בעקבותיהם נשארים במצב של סבל רב עו ד יותר או בקומה, ומאפשרת את ההתאבדות גם למי שכבר לא יכולים לבצע אותה בעצמם למרות שמאוד חפצים בכך. אני חושבת שכלל היה צריך לאפשר לאנשים לסיים את חייהם בצורה שכזאת (גם מי שאינו סובל ממחלות קשות), אבל זה כבר לא קשור לפורום הזה. (רפאל21 - אני מודעת לכך שהדעות שלנו שונות מאוד. איש באמונתו יחיה)

חבל מאוד לאבד חיים, כשאנחנו לא יכולים להבין מה זה בדיוק חיים, למה זה טוב שבאנו לעולם אפילו כשיש קושי חס ושלום. לא כל מה שאדם חפץ הוא רשאי יכול לעשות. למשל ללכת בלי מסיכה, ולהדביק אנשים, גם אם הוא מאוד חפץ לצאת ולטייל, אין לו רשות. יש דברים שנשגבים מבינת אנוש עם כל חכמתו. חיים זה ערך עליון. איש באמונתו יחיה, הרי לא יתכן שכל אדם יעשה מה בא לו, תראי מה קרה לי עם ההימורים שלי... בדקתי באינטרנט זה פסוק בנביא חבקוק כתוב: "וצדיק באמונתו יחיה"... אגב, חיים זה כל בן אדם רוצה לחיות גם כשמאוד קשה לו, ולדעתי זה לא קשור לדעות שונות. כי אם לא, לא היה בית חולים, ולא היה טיפול נמרץ... שיהיה לכולנו בריאות אושר ושמחה תמיד, ושלא נצטרך להתעסק בדברים כאלו...

כשהבן שלי היה בגיל 3 הוא סבל מסרטן לא על אף אחד, וכל מה שתיארת עבר עליו, ועל עוד ילדים במחלקת ילדים בהדסה עין כרם. יום אחד הפרופסור קרא לי ואמר שרואים גרורות בריאות והוא סופני... אבל הרופאים לא התייאשו והם טיפלו בו כמו ביתר הילדים במחלקה במסירות ובסבלנות, חלק מהילדים אכן לצערנו מתו, אבל חלקם הגדול חיים, והבן שלי חי ושירת בשירות לאומי, ועכשיו הוא עצמו עובד בבית חולים - - אין ייאוש, אף אחד לא יכול לקצוב חיים, רק השם יתברך המלך בכבודו ובעצמו. צריך להבין שחיים זה מתנה גדולה מאוד שקבלנו מהשם יתברך שברא אותנו. והמתנה כה גדולה, שכל יסורים שבעולם לא עלינו ולא על אף אחד, שווה לסבול רק כדי לחיות עוד נשימה ועוד נשימה. וזה הסיבה שהרופאים היקרים מתמסרים כל כך, הגם שאינם דתיים. לפעמים המתנה נראית גועל נפש, ולא בא לנו מתנה כזו... ואז בן אדם מעדיף למות. ההרגשה היא מוכרת. וגם בתורה כתוב שרבקה אמנו אמרה "למה לי חיים", אבל מפה ולזרוק את המתנה, זה כמו להגיד להשם יתברך, אני מבין יותר טוב ממך... וזה עושה בעיה גדולה איך להסתדר אחר כך, שהיסורים שהיו לו זה כלום לעומת ההמשך... ובפרט שהוא רואה כמה כל צער ויסורים שעבר, רק עזרו לו, ולא סתם עבר מה שעבר, כמה בושה יהיה לו. כי המלך הוא טוב מאין כמוהו! [לבושתי וחרפתי, אני גם ניסיתי לפני כעשרים שנה... ועכשיו עם כל הסבל שיש לי, אני מאוד מתבייש ומתחרט]

הנושא מאד רגיש. עבר יותר מחודש ועדיין אני מחפש מילים שיאפשרו להתייחס. DNR הוא לא בדיוק המצב כאן. הרי אני מאמין שיש לנו זכות מלאה על החיים, ומה שאפשרי לאחד בלתי אפשרי לאחר. והרי "הכל ידוע והרשות נתונה", ואין לי כוונה או רצון להמשיך בויכוחים תאולוגיים. יש לי רק מחשבה אחת: גם אם נניח שהכל מותר, ונניח שיש מצבים אדם מגיע לאיזה גבול שסימן והוא לא ממשיך מעבר לגבול הזה. אני חושב שמעשה ההתאבדות הוא (מטבעו) כולכך סופי שאני חושב שצריך לבחון את הרצון עם בעל מקצוע בתחום בחינת רעיונות (פסיכולוג). בעולם שלי באמת שהכל מותר אבל רצונות עם תוצאה כולכך ברורה וחד משמעית חייבים להיבחן לעומק. הרי כולנו אנשים חושבים והגיוניים אז למה לא לבחון עם איש מקצוע?

וזה מה שקורה בשוויץ או בכל מקום כזה. הם לא רוצחים, מאד מאד מאד קשה שהם יסכימו לעזור למות. הם עוזרים לסיים את החיים במצבים מאד קשים וחד משמעיים. גם אם נניח שכל החלטה לגיטימית והכל מותר צריך לדון עם איש מקצוע.

רונן חן, אני מכבד את תפיסת עולמך, רק שבענין חיים ומוות, אין אדם בעולם שמוסמך לקבוע מוות בפועל של אדם, כולל של עצמו. חיים זה דבר הכי יקר שקבלנו במתנה מהאלקים, וגם אם לפעמים זה לא נראה מתנה... נשמור עליה עד הסוף. אפשר לדון עם איש מקצוע, להחליף דעות, רק בפועל אין לנו רשות לשלוח יד בנפשנו חלילה בשום צורה ואופן.

אוטודידקט, כתבת: יותר פשוט לעשות את זה לבד - רצח בכל האופנים זו עבירה הכי גדולה שיש בעולם ככל שהנרצח קרוב משפחה יותר לרוצח, המעשה יותר חמור. ואדם שרוצח את עצמו מכיון שהוא הכי קרוב לעצמו זה מעשה הכי חמור שיש החיים בידים שלנו, מה שבא לנו מהדברים הטובים/מותרים נעשה ונהנה ונצחק לפי היכולת שלנו בכייף. המוות לא שייך לנו, הוא לא שלנו. אין לנו רשות להשתמש בו בשום מקום, ובשום צורה. כשמגיע זמנו של אדם, מה יעשה האדם, הוא צריך להחזיר את הפקדון לבורא עולם. אבל להשתמש במוות, לעולם לא! וכבר כתב אדונינו דוד המלך עליו השלום בתהלים: "לא אמות כי אחיה, ואספר מעשי יה, יסור יסרני יה ולמות לא נתנני" גם לדוד המלך היו יסורים... כנראה שיש גם משהו טוב נסתר ביסורים... לא עלינו...

די קשה לעשות את זה לבד, וסיכויי ההצלחה די נמוכים. זה לא רצח כי פעולת סיום החיים אקטיבית של החולה. שוב, אני חושב ומאמין שאפשר להסתדר עם הרבה. כנראה מצבו של רוני היה מאד מאד קשה. רפאל: אתה שותה את הרעל. הם דואגים שלא תתעורר ושהרעל יעשה את העבודה. הם לא רוצחים - זה גם לא חוקי. הם משכירים חדרים.

רונן אם אני חלילה שותה רעל, אני רומז רמז עבה, אלהים אדירים קח את החיים המגעילים שנתת לי ואז הנשמה שלי תבוא אליו, והוא יראה לי למה הכל היה לטובתי, חוץ מהעונש... כמה בושה תהיה לי. אני מקוה שתמיד ארגיש טוב ולעולם לא אבוא לידי נסיון, ואם חלילה אבוא, שלא אכפור בטובה בשום צורה, אלא אקבל הכל בכניעה ובאהבה, בפרט אחרי מה שכבר התנהגתי לא יפה... למדתי אחרי כל מה שעברתי כלל פלדה: תמיד האלקים צודק. רונן חן, איזה שם יפה עם כל כך הרבה משמעות יש לך בא לי לכתוב לך איזה בדיחה... ולהרגיש שאני חי והכל בסדר.

אין לי ויכוח איתך. אתה צודק לגמרי. אבל אני (נניח) הרבה יותר חלש, אפיקורס גמור, גם לא מסוגל להתמודד וגם לא מוכן לקבל עזרה. וגם לא מוכן להקשיב ללמוד. כך או כך מצפה לי פגישה די קשה. אני יודע ואני מוכן. אבל זה ממש לא קשור לסיום החיים. אנשים עושים מעשה כולכך קיצוני כי הכאן והעכשיו מאד בעייתים. לא משנה מה עשיתי או מה אעשה, את מי אפגוש ומה יהיה. כל זמן שהסיוט הנוכחי לא יהיה- זה מה שאני רוצה

רונן חן אתה מדהים אותי בכנות שלך. איזה מעלות יש לך, אתה ענק, הלואי שהיית מסכים להיות חבר אמיתי שלי. אני הייתי בעבר מאוד חלש באמונה [בסתר...] נראה לי יותר ממך ומכל מי שנמצא כאן באתר. כך שאין לי יתרון על מישהו, ומצבי מאוד קשה כנראה יותר משל כולם כי באתי מבית חרדי אמיתי עדין ואציל מאוד, והיה לי ממי ללמוד... ואני לא מתייאש כי עם כל ה'חובות', אני עדיין חי בעולם הזה, ויכול לתקן. יש לי גם הרבה דברים קטנים טובים שעשיתי ואני יעשה, וגם כשקשה לי אני עושה. וכתוב, טוב אחד בצער ממאה שלא בצער, ואף מעשה לא נעלם ממנו יתברך. וגם התחרטתי, ובקשתי ואני מבקש סליחה מה' יתברך, והוא חנון המרבה לסלוח. כך שבאמת אני לא יודע מה יהיה אתי, וזה לא מעסיק אותי. אני מתקדם לאט ובעקשנות. ואני מודה יש גם פסיעות אחורה... כתוב שכל הצרות שלנו, אם אנחנו מקבלים באהבה, מודים [בעיקר בלב] שמגיע לנו... זה מנקה לנו מהעוונות. כמובן שצריך ומותר להקל עלינו את היסורים בדרכים המקובלות. רק אם אנחנו כועסים שיש צרות, מפסידים. לגיטימי ביותר כשיש צרות להרגיש שנמאס מהחיים, מותר גם להגיד את זה, מותר גם לחכות למוות. אבל חלילה לא לעשות מעשה נזכרתי שרעל נותנים לעכברים, וגם זה לא כל כך תקין. וגם אם נהיה בשוייץ אנחנו לא עכברים... רונן בבקשה, תן איזה חיוך, למה החומר כבד...

לפני כשנה כשטופלתי בסל שיקום בירושלים, התידדתי עם אחד המטופלים והלכנו לבית חולים הרצוג לבקר חולה שהוא הכיר. החולה יליד רוסיה, חולה בניוון שרירים בערך בגיל 55 שכב במיטה ללא יכולת לקום, לידו ישבה אמא שלו שכבר היתה זקנה. והתחילה לדבר אתו ברוסית. שאלתי אותו מה היא אמרה לך? אמר שאמרה לו אם יש אלהים למה אתה סובל כל כך, סימן שאין אלהים. והוא צחק ואמר מה אתה חושב כל הזמן היא אומרת לי את זה, ואני אומר לה שאני לא מבין למה אני סובל, אבל אני מאמין באמונה שלימה שיש אלהים. שאלתי אותו מה שלומך? הוא אמר ככה... שאלתי אותו כמה זמן אתה שוכב כך במטה, ענה לי קרוב לאחת עשרה שנה! ואמר שהוא מחכה לגאולה השלימה של כל עם ישראל, דברנו צחקנו, והרגשתי אתו נוח, ושאלתי אותו אתה רוצה למות? הוא בכה ואמר: כן. ובעזרת השם יתברך עד עכשיו הוא חי! גם ממנו למדתי חיים זה מתנה חשובה מאוד, גם אם מרגישים להיפך חס ושלום שכולנו נהיה בריאים שמחים ומאושרים תמיד ונתעסק בחיים!

רפאל ניסיתי להתעלם אבל לא יכולה לצערי מה שאתה אומר ומאמין בו חוץ מהמפלצת בשמים אלוקים....בורא עולם ,,,הקדוש ברוך הוא ...בלה בלה בלה ,,,,,,נוגד כמעט את כל הדעות כאן יש לך חוסר הבנה בסיסי וחוסר יכולת וקיבעון להבדיל בין התאבדות להמתת חסד ומה התפקיד שלך בעולם הזה חוץ מלעבוד את השם בדרך העקומה שאתה מפרש את התורה ,,תעשה חשבון נפש עם עצמך מה התפקיד שלך בעולם הזה ובדיון הזה חוץ מלמנוע מאנשים גאולה מייסוריהם חצוף !!! מי שם אותך ??? מה שאתה מספר על עצמך מראה כמה קטן וחסר חשיבות היו החיים שלך מול ההימורים וכמה אתה עדין קטן וחסר חשיבות בהבנת הסבל של אנשים אחרים ,,,,,,,,,פשוט חוצפה שאתה בכלל מביע דעה ,,,מה אני אגיד לך תהיה בריא !!!! אשתדל להתעלם מהתגובות המעצבנות שלך

אוריית, קצת סבלנות, אנחנו בדיון, ואני מכבד גם אנשים שכועסים עלי... כי למה מי אני? החפץ חיים אומר שאלקים אוהב את האדם יותר ממה שהאדם אוהב את עצמו. על איזה מפלצת את מדברת? עם כל הסבל שלי, כשאני מתבונן, כמה טובות יש לי לעומת מה שעשיתי, אני כל הזמן מאושר! גם כשאני בדכאון... ומה שכתבת: שאני מונע אנשים גאולה מייסוריהם, האם ראית מה אדם חווה אחרי שרצח את עצמו שאת קוראת לזה גאולה? אני שמעתי את זה מהמקובל הרב דוד בצרי שליט"א, שאדם שסובל מאוד וחושב להרוג את עצמו כדי להפטר מהיסורים, הוא לא יודע מה מחכה לו שמה, קטן כל היסורים שיש לו לעומת העונש שיהיה לו על מעשה כזה. את יכולה לברר אצלו שהוא אמר את זה. תביני יסורים הם מכפרים לנו עוונות, כדי שיהיה לנו עולם נצחי טוב. מי שם אותי? אף אחד, אני כותב את דעתי. יתכן שאני טועה בחלק מהדברים. אחרי הכל אני חולה מניה דפרסיה -פרסמתי את זה באתר. כתבתי את זה על דעת עצמי, בכוונה לעזור לבני אדם, צר לי מאוד שנפגעת מדברי. רק הצעה, קחי את החיים בסבלנות, אני מאחל לך כמובן בריאות אושר ושמחה, ושאף אחד בעולם לא יצליח להוציא אותך משלווותך, כולל אני...

נפגשתי בשהותי תקופה ארוכה מאוד בבית החולים הדסה עין כרם כשהבן שלי שיחיה, היה חולה בסרטן פעמיים, עם כל סוגי האנשים חרדים, חילונים, ערבים, ועברנו סבל מפחיד. גם בשהותי בגמילה ברטורנו נפגשתי עם סוגי התמכרויות שונות, חרדים, חילונים, ערבים, כל מיני סוגים של סבל, כולל שלי... כתוב בספר איוב: הַמְחַכִּים לַמָּוֶת וְאֵינֶנּוּ וַיַּחְפְּרֻהוּ מִמַּטְמוֹנִים. בכל הדורות היו אנשים שהיו להם הרבה צרות, מה הם עשו במקרה הכי גרוע? חיכו למוות, והוא לא הגיע... ובשום אופן לא העיזו לשלוח יד בנפשם, כי ידעו בפנים עמוק בלב שזה לטובתם. תפילתי מכל הלב, שכולנו בלי יוצא מן הכלל, נהיה בריאים שמחים ומאושרים תמיד, ונרגיש תמיד שכייף לנו החיים איך שהם... כי גם בחיים אפשר תמיד למצוא נקודה טובה, נקודת אור, ולהאיר את הנשמה העדינה שלנו.

מה שאתה בעצם אומר שבמקרה של מחלה קשה צריך אדם לקבל את רצון השם כמו בשואה כצאן לטבח זה מה שאלוהים רוצה ולכן נסבול בשקט ,,,אבל אם זה מה שאלוהים רוצה שנמות ??? אז למה לא נזרז את רצונו ??אולי ככה תבוא הגאולה ??? רפאל ואחרים מאחלת לכם בריאות אושר ואריכות ימים אני מאסתי בדיון הזה

הי, אמנם אני שמח בויכוח כי כמוני יקרים לי ואני אוהב כשיש הרבה הודעות... 1. אין תחרות על הסבל. כולם סובלים - כל אחד בדרכו. סובלים ממש, וכל אחד מומחה בלתת פתרונות לאחר וליחצן את הפתרונות שלו. אבל בלי קשר לכלום כולנו סובלים. 2. כמו שיש המון צורות לסבל, יש המון צורות לנחמה: יש מי שמתמכר לבן הזוג, יש מי שאוכל הרבה, יש מי שצורך מריחואנה רפואית הרבה מעבר למה שהוא צריך. אני כותב. מישהו אחר עושה רציונליזציה לדברים שהם כלל לא רציונלים או מגניפיקציה לדברים ממש לא משמעותיים. 3. אבל כולנו חיים עם אותה חוסר ודאות. לדעתי זה הדבר הקשה ביותר בטרשת נפוצה. אני מתכנן לנסוע להופעה של פרל ג'אם בלונדון ביולי. רכשתי כרטיסים, כרטיסי טיסה ומלון. מתרגש. אני מוכן להתערב על מליון שקל שיהיה לי התקף. זאת החוסר ודאות. 4. אין פתרון לויכוח בין אוריית לרפאל. וועדיין רב המחבר ביננו על המפריד. ויש המון נחמה בידיעה שאפשר לסיים מתי שרוצים. אני חושב שלא כדאי. שתמיד יש משהו שיגרום להמשיך. ואם נגמר הכוח אפשר לכתוב, ואם ממש נגמר הכוח טוב לדעת שיש אנשים טובים שיעזרו לנו לסיים. 5. אבל אנחנו לא שם. כמוני נותן המון נחמה, ולמרות שזה לא תמיד נראה רב המחבר על המפריד ביננו. אוריית, רפאל ואני נבכה כשנספר על הפעם ההיא בה מעדנו וכולם ראו אותנו. ואולי נחלוק מחשבות על כמה המחלה הקטינה אותנו. וניתן לכל אחד להתמודד כמו שהוא רוצה. אני רוצה להאמין שלכל אחד יש מקום להתנהג בדרך שעושה לו טוב. כל זמן שהחופש של האחר לא נפגע. כולנו חלינו באותה מחלה. כל אחד מתמודד בדרך אחרת. וכולנו רוצים שכולם יצליחו וכולנו נרים את מי שנופל.