השבוע התחלתי תהליך שיקום אחרי שנה וחצי שהתמודדתי בעצמי עם הפרעות אכילה 

זה התחיל כשרציתי לעשות דיאטה בהתחלה זה היה סלטים עם עוף עם ביצים עם טופו עם חלבון הייתי אוכלת פריכיות או לחם משהו בריא איכשהו וכשראיתי שהתחלתי להרזות אהבתי את זה כלכך שרציתי עוד ועוד וזה לא הספיק לי אף פעם אז הייתי מורידה את החלבון בגלל הקלוריות הייתי מתנזרת לגמרי מכל סוג דל פחמימה שהיא הייתי אוכלת פעם בשלוש ימים מנת חלבון ואז הייתי צמה אוכלת רק סלטים רק מלפפונים ועגבניות לא מתבלת שנה בשמן זית את הסלט אפילו שותה ארבע ליטרים של מים לועסת שעות מסטיקים קפה גג שתיים ביום עם שמינית חלב סויה הייתי אוכלת לבבות דקל כארוחת וארוחות זה היה אחד שתיים ביום הייתי עושה הליכות של 15 קילומטר לא אוכלת אחרי ספורט הייתי הולכת לישון רעבה כשהלסת שלי כואבת מה לעיסת מסטיק היו לי גסים מה לעיסה כאבי בטן מטורפים רעשים מוזרים נפיחות בבטן ככה הייתי ומדי פעם בסופשים הייתי אוכלת פה ושם ואז כשהתחלתי להתעלף מחוסר בחלבונים כשהגעתי לתת משקל הבנתי שאולי אני לא אוהבת את זה אולי אני לא אוהבת את זה שאין לי ״בשר״ התחיל לכאוב לי לשבת ההיקפים הצתמצמו ולא אהבתי את זה התחילו לי סימני מתיחה מההרזיה הייתי אוכלת חלבון או פחמימה רק לפני מקלחת חמה שאני לא אתעלף הייתי מסתדרת העצמי עם זה ואז התחילו בולמוסים הגוף הרגיש שהוא חייב חלבון חייב פחמימה אחרי שהתעלפתי ממש רציתי פרוסה של לחם כאילו הגוף ממש ביקש את זה 

בנות ובנים באמת אני מבקשת בכל לשון של בקשה אל תעשו את הטעות שאני עשיתי אל תעשו דיאטת כאסח לא משהו שהוא תחת פיקוח של תזונאי מישהו שמבין כי מה אנחנו ילדים בני עשרים לא מבינים כלום אנחנו רוצים להרזות כאן ועכשיו וזה לא ככה חברה להרזות זה תהליך של חודשים וזה אולי לא עומד בדרישות שלנו אבל אני יכולה לומר לכם שהגעתי מהבולמוסים האלה בדיוק לאותו משקל התחלתי שלי הכי שמן שלי עד היום וזה מה כי לפני שנה רציתי להיות רזה כאן ועכשיו ולא סיפקתי לגוף שלי את מה שהוא ביקש 

היום, פעם ראשונה מזה שנה וחצי שאכלתי ארוחת בוקר לפי התפריט של התזונאית שלי , ובכיתי . בכיתי כי הרגשתי שאני הולכת לעשות היום שינוי היום אני עושה את זה בשביל עצמי