לאורך כל סיפור חיי לא נגעתי במשפחתי אז יש לי בעל מדהים שתומך ודואג ובאמת לא מותר על כלום אם צריך לנסוע להדסה  ואני גרה במרכז נוסעים כל רופא שאני קוראת וחושבת שהוא יכול לעזור א ני שם והוא הכוח המניע שלי ושני ילדי בני עשרים פלוס מה להגיד שנה שעברה היתה קשה מאוד אושפזתי כ4 פעמים והם עשו משמרות ביום ובלילה ולא היתי מוגבלת צינטור  שאיבת נוזל מעמוד השידרה עקב לחץ בראש דברים שכאלה ופשוט הם היו לשיחת היום במחלקה אז מה מניע אותי זה הם לא הבאתי אותם לעולם כדי שיראו אמא במצב זרוק אז אני קמה עושה מפנקת  ועוד יש לי משפחה מורחבת שתומכת      מקשיבה  התברכחתי בחברים רבים אמרו לי שאני מגנט אבל זה בגלל שכל מה שקורה אני הופכת לבדיחה לא מעיקה בקיצור מנסה ליפות אבל לא על חשבוני  נושא אחד והוא ההשמנה היתי אדם רזה ממוצע לגובה של 178 הגעתי למשקל שיא של 165 דובי מהלך את כל תיסכולי וכאבי המרתי באוכל  עד שנעלבתי באישפוז האחרון היגיע מנהל המחלקה ושאל את הסטודנטים מה יש לי והם התחילו לזמר  ואז משום מקום הוא אמר להם במשקל כזה כל מחלה נמצאת נסיתי להסביר שלא אני גרמתי לזה התרופות המשמינות  וכולווום נפגעתי מאוד  יום למחרת השתחררתי באותו ערב הגעתי למאמנת כושר שאיתה אני שלוש שנים שהיא מחזיקה אותי קצר היום אני שוקלת 124 קילו עדין שמנה אבל לפחות מטפלת  בעצמי לאט אבל בטוח יש לי חלום להגיע לאותו רופא ולהגיד לו שנפגעתי אבל באותה נשימה גם תודה  על שגם הוא העיר אותי 
אז יש מה לעשות הפיתרון הקל לברוח למיטה ולברוח לאוכל ולשבת ולרחם על עצמנו אבל תוך כדי הקשבה מלאה לצרכים שלנו ניתן לשפר את איכות חיינו ואני לא אדם עיסקי בסך הכל אחת שנפלה ונפלה קשה ומנסה לחבר את הפזל של חייה