בוקר טוב אז לשאלותיך קיצרתי מאוד בסיפור חיי כי רציתי שיקראו אותו ולא ישתעממו אז דבר ראשון שלמדתי על עצמי יש איזו שהיא בושה כאשר אומרים לנו שאנו בהתקיף חרדה או דיכאון בכל אופן ככה אני הגבתי כאשר הבנתי שאני במצוקה פניתי לפסכאטרית והיו הרבה בדרך ולזו שהתחברתי המשכתי את הטיפול ולא התבישתי לשתף שאלו אותי שאלות חברים ותמיד אמרתי שאני בימי רביעי עסוקה זה לימד אותי הרבה על עצמי על כוח הסבל ועל התמודדות  המחלה לא פשוטה והכאב עצןם רק שאני דחקתי את זה לפינה לא כיבדתי את עצמי והיום אני מקשיבה לגוף מקשיבה לצרכים שלי ויודעת לכבד את עצמי זה תהליך לא קמים בבוקר ומתעוררים ככה דמיון מודרך כתיבה שיחות בקיצור עבודה גם היום אני נמצאת בדיקור שיאצו ספורט והפכחתי את זה לבדיחה שאני הולכת לעבודה כי בשבלי זו עבודה אני חוזרת מותשת אבל שמחה זה מה שאני רוצה שאנשים יבינו לא להרים ידים לעזור ואני לא עשירה ממש לא יש הרבה דרכים שניתן לעשות את זה לכן כתבתי שהמחלה בחרה אותי ולא אני אותה