חם לי וקר לי בו זמנית.

אני שוכבת במיטה, מכוסה בשמיכת פוך ונשרפת. חם מדי בשביל פוך.

אבל בו זמנית יש לי צמרמורות של קור.

אני לא יכולה להוריד ממני את השמיכה עכשיו. קר מדי.

איך זה הגיוני?

האופוריה הרגעית שהציפה אותי לפרקים נעלמה עם הופעתם של כאבים במקומות שלא ידעתי שיכולים בכלל לכאוב.

מי בכלל חשב שאפשר להרגיש כאב בצידי הנחיר? זה בכלל איבר שנחשב לקיים? שמרגישים בו משהו?

הכאבים הישנים שבגללם לקחתי סטרואידים חזרו גם הם בקול תרועה.

אז מה עשינו פה?

סתם נהייתי נרקומנית? אני כמו בסרט טריינספוטינג עכשיו?

להתחיל לבקש מאנשים שקל לבאר שבע?

מה הרווחתי מכל השטות הזאת, חצ'קונים?

אשכרה צמחו לי פצעי בגרות כמו לאיזה ילדה בת 13. אבל אני כבר זקנה וזו תופעה ידועה.

הזהירו אותי מראש וזה מחיר זול לשלם כדי להרגיש יותר טוב.

אבל אוף. אני לא מרגישה יותר טוב. אני מרגישה זוועה.

בן הזוג שלי מציע לי לקרוא לו אם אני רואה תינוק זוחל על התקרה.

אנחנו נקרעים מצחוק.

לא טוב לצחוק. כואב לי לצחוק. צלע מספר 3 מימין מודיעה על קיומה. היא כואבת. גם השמאלית.

באמת שהיו לי רגעים, אפילו היום, שבהם השמש זרחה, והציפורים צייצו, והכל נראה אופטימי וטוב.

מוטיבציה לקום ולכבוש את העולם. אהבה אדירה ליקום וכל ברואיו.

אבל כשקמתי ומיהרתי לבדיקה היתה לי בחילה נוראית וסחרחורת והצטערתי על שקבעתי תוכניות וכמעט ביטלתי.

כן ד"ר. לא באתי כי הייתי חולה..

האם זה לגיטימי להיעלב מזה שאתה כולך אומלל וסובל ואילו זה שבודק אותך בכלל לא מתרגש?

אולי הכל יחסי בחיים וראית דברים גרועים פי מאה, אבל אני זו שחיה את הזוועה הזו ורע לי וקשה לי ואין לי מושג איך לצאת מהמצב הזה.

לפחות תגיד לי מה לעשות.

או שאולי כבר אף אחד לא מעז לומר לי מה לעשות בחיים האלה.

אני נראית חזקה מדי וגם ככה עושה בסוף מה שבא לי וכולם כבר התייאשו ממני. כולל אני עצמי.

מחכה שזה יעבור.