אנחנו הכח שלך. את מבינה - זה הפרדוקס - את ההקלה שהכל נגמר, הסבל וכא והפחד, ואת החום בלב מהדאגה של אחרים כשהם ימצאו אותם ככה - את כבר לא תזכי להרגיש... אז מה זה שווה בכלל.

היי, איך את מרגישה היום ? אנחנו איתך, רוצה לשתף ולדבר ? נוכל לעבור את היום ביחד, זה יכול להקל ... את מוזמנת לשתף אל תשארי לבד תשתפי במה שכואב לך, את לא חייבת לספר הכל, תספרי משהו קטן, משהו קטן שלא תצטרכי לשאת לבד, אולי גם אני אספר משהו קטן משלי :heart:

תופתעי לגלות שעם כל הרצון שלך לא להיות, יש בנו כח חזק יותר של חיים שכמעט תמיד מונע ממנו ברגעי האמת לעשות מעשה אובדני, ואז או שלא עושים ומגלים שעובר כמה ימים ואנחנו חוזרים לנשום ונרגעים קצת, או שאנחנו עושים מעשה שהוא לא באמת אובדני כמו לבלוע כדורים שאז פשוט יעשו לך שטיפת קיבה.. או כל מיני דברים כאלו. שומעת את המצוקה שלך, ומוזמנת לכתוב כאן ולשתף מה גרם לך לרצות כ"כ לא להיות בעולם הזה? האם קרה משהו מיוחד או שזה כאב מצטבר?

תמיד שמרגישים שכבר אין יותר מאיפה לשאוב כח מגלים בסוף שנשאר עוד קצת כח. מספיק תקווה קטנה ולו מעט ואז מוצאים את הכח ובסוף מוצאים פיתרון. מוזמנת לפרוק ולשתף ולהוציא הכל החוצה, אל תרגישי אף פעם לבד כי את לא והרבה עברו את זה והרבה עוד יעברו

,את חייבת טיפול פסיכולוגי קראתי את כל ההודעות שלך באתר (מצטער). את בשלב האקוטי של ההפרעה שלך ובגלל זה את לא מדברת בהיגיון. אני יודע שהקופות חולים נותנות מספר טיפולים בחינם כעזרה ראשונה. את נשמעת מסוכנת לעצמך, לא בקטע שאת באמת הולכת להתאבד, אלה בקטע שאת תעשי שטויות כידי לנתב את הכאב הנפשי שלך למקום פחות הרסני (כמו למשל לקחת חמש כדורים, או לנהוג בצורה מסוכנת), אבל חלילה באמת תצליחי בטעות. באמת שאני מכיר את הדבר הזה, לפני שמונה שנים בערך הייתה לי אפיזודה דיכאונית וישבתי וחתכתי את הידיים, ובאמת שזה עבר,אני בפורום פה בגלל סיבה אחרת כן.