לחזור אחורה בשביל להתקדם קדימה
מאיפה הכל התחיל
טוב .
התבקשתי לספר מאיפה הכל התחיל
כאילו זה קל לשלוף מהמגירה את העבר שלי .
אתחיל בזה שאני בחורה מאוד אופטימית וחזקה מלאה באנרגיות טובות . אוהבת אנשים ומסעות ומקומות חדשים .
אבל .. הכל התחיל לפני כ 4 שנים .. התגייסתי לצבא להיות לוחמת (לא אפרט לשמור על אנונימיות)
בהתחלה הכל היה ורוד . עשיתי הכל בשביל להיות לוחמת . כל המוסכמות שבעולם שברתי בשביל להתגייס למעמד הזה .
ההיתי הכי גאה בעולם .. אבל .. לא ההיתי מרוצה .
פשוט האשליה התנפצה לי מול העיינים השמירות היו דיכאון בזמן לא עבר
כל דקה הרגישה כמו נצח . הבדידות גרמה לשגעון
שרתי רקדתי המצאתי סיפורים ושירים
חשבתי על החיים ולמה אני נמצאת ושומרת.
וזה הוביל לירידה מאוד משמעותית במורל שלי . היה לי קושי גדול להתמודדות המנטליות של הלוחמה. וכך המצב הדרדר. עשיתי הכל בשביל לא להשאר שם ובזכות קבן צבאי יצאתי מהמלוחמה .
חודש לאחר מכן . חייל שהיה איתי בשירות הצבאי בטירונות החליט לשים קץ לחייו בעמדת שמירה . פעם ראשונה בחיי הבוגרים שאני חווה אובדן קרוב ונמצאת בהלוויה .(אגב מאז לא הלכתי לבית קברות)
זה היה מחזה מאוד קשה לנפש ומשם התחילו לי התקפים מטורפים וחרדות שאשמח לא לפרט.
לילות לבנים רעידות תחושת חנק ועילפון פחד מלהיות לבד.
וכמובן עם שיקום עם פסיכולוגית צבאית הצלחתי להתעלות על עצמי ולסיים שירות מלא .
בשחרור הייתה תחושת הקלה אין בסיס אין חרדות
חייתי טוב טיילתי בארץ ביקרתי במלא מקומות עשיתי מסעות מטורפים . אבל ... עדיין היו רגעים קטנים של חרדה. לא קראתי לה ככה לא ידעתי את שמה . לא הבנתי מה עובר עליי חשבתי שזה נגמר. זה השפיע עליי בכל מקום עבודה שההיתי בו בכל אירוע שהיה פשוט התחיל לרדוף אותי . הגעתי למצב של התקפים יומיומית וחוסר באפשרות לתפקד . ואז הגיע הקורונה ...
והנה אנחנו נפגשים בחרדות נוספות .. ואז הגיע לכאן לפורום ואת ההמשך אפשר לראות בשאר הפוסטים בבלוג שלי..
אסכם שכל יום שאני חייה ללא התקף אני מודה לבורא עולם .
אני מתמודדת עם תהליך ללא כדורים כימים כלל . רק רסקיו . רילקסיטין.. ועכשיו רמוטיב
מאחלת לכולם בריאות הנפש והגוף
no one
:heart: