נראה שיש תחרות בין "מי נדפק יותר" בסגר הזה? הקשישים שנמצאים מרוחקים ממשפחותיהם? המשתחררים מצה"ל שאינם מוצאים עבודה והטיול הגדול נראה כמו חלום שכבר לא יתרחש? אילו שפתחו עסק שהלך לטימיון? כך או אחרת, פחות או יותר לכולם כואב ונשאלת השאלה הבלתי נמנעת: "למה זה טוב?" ובכן, טוב כנראה זה לא....או לפחות אני לא יכולה לגרד שום דבר כזה אבל כן ניתן לפתח  השקפת חיים מעט שונה שתקל על הסבל ואולי למי שיצליח בכך יצבע לו את התקופה הנוכחית באור של משמעות.

מביאה לכם את דבריו של הרבה יצחק נוימן בנושא:

"השנה אנחנט מציינים את ימי "בין המצרים" כשאנחנו בעצמנו נמצאים אולי "בין הסגרים" והתחושה הכללית היא שנתקענו חזק עם המשבר הזה. 

בפרשה שלנו נקרא את הפסור אלה מסעי בני ישראל שיצאו מארץ מצרים כשבפועל התורה מספרת ומונה את כול החניות שעשו בני ישראל במדבר. אז למה לא לאמר אלה תחנות בני ישראל בהליכתם במדבר? למה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים? מסתבר שיש כאן מסר עצמתי ורלוונטי:

המסע של היציאה ממצרים מלשון 'מצרים' הוא מסע ארוך שמורכב מנסיעות אבל גם מחניות.

גם הם חלק מהמסע!. אנחנו לא נתקעים אלא כול הזמן ממשיכים במסע, גם כשקשה, גם כשאנחנו חונים! 

קבוצה של נשות חב"ד מנו יורק התקשרה פעם למזכירות של הרבי מלובביטש ביום שישי לספר שבשל סופת שלגים הן תקועות בשדה התעופה בדטרוייט כשתכננו לחזור מכנס חשוב הבייתה לשבת. הרב שאל "מה זאת אומרת תקועות?" אז הן תרגמו את המילה מאנשגלית לאידיש. המזכיר של הרבה ענה להן שאת התרגום הרבי יודע הוא רק התכוון לאמר לכן שיהודי אף פעם לא "תקוע"!? אם אתן נמצאות שם, בטח יש לכן תפקיד חשוב לעשות....

ואכן אותן נשים לא בזבזו רגע ומייד התחילו לחלק נרות שבת ולעשות שליחות שם בשדה התעופה בדטרויט. גם אנחנו נזכור ונפנים שיהודי אף פעם לא "תקוע" וגם כשקשה לנו ונראה כאילו הכול נעצר ולא רואים אופק, בטח יש לנו שליחות ותיקון לעשות וכך להתקדם במסע שלנו את הגאולה!

ובכן חברים, המסר די פשוט (אבל לפעמים מאוד מורכב למימוש), מצאו מה אתם כן יכולים לעשות. נסו להפוך את הזמן ה"תקוע" לזמן חיוני. 

אוהבת אתכם מאוד

אורית