צלקות של קורונה .....

אני יושבת לי מסתכלת החוצה  מחלון  הבית יש גינת ילדים עזובה ריקה מנפש פעם הגינה היתה מלאה בעיקר בצחוקים וצעקות של ילדים . עכשיו יש רק חתולי רחוב רעבתנים וחמודים שמתגוררים שם . כך היה בסגר הראשון .תחושת התקיעות כאילו העולם עצר נדם על כנו ולא מתגלגל יותר הרגשת הבדידות שהיתה כבר קודם למרות שהיו חברים חברות לעבודה ללימודים היא קיבלה יותר מקום בחיים הנוכחיים  כמו יום הולדת מבודדת וביטול של אירועים  ובעיקר הרגשה עצובה וריקנות שמוכלים בתוך קשרים רחוקים מרוחקים טכנולוגים מסרים מפוחדים מהתקשורת שימושים מוחדשים לרגשות כמו שממחזרים אותם שוב ושוב ועוד כמה כאלו רגשות קשות  שהיו שם קודם והתאצמו להם והפחד על מחר שאולי לא יהיה מחר. ואולי כן יהיה. אבל לא אותו מחר שאני רגילה לדמיין לי . איך נחייה את המחר הזה מה יהיה ?   הצלקת שקיבלתי מהקורונה לא מהמחלה לא חליתי בה.  אבל הסגר הכללי והפחדים וחוסר התעסוקה  המרחק מהמשפחה ומחיי החברים והחברות. וכל ההשלכות הבריאותיות  הפסיכולוגיות הכלכליות הפוליטיות  והפסיכיות גם כן ההשלכות שנצטרך להתמודד איתם אחר כך. ואלי גם תוך כדי. ואני מקווה שאולי אף פעם לא ופה אני רק מנסה ליהיות אופטימית כדי לשרוד עוד רגע מעל המים לזגז בין הטיפות המכבידות מקורח המציאות.

 אבל הצפיה שיהי רע תמיד מערפלת את הצורך להרגיש את תחושת הביטחון שאולי לא יקרה כלום ונשרוד ולא נהפוך חלילה  לחתולות רחוב מורעבות שמשתלטות על גינה ציבורית מתוך מחאה של כשל .

מסכת קורונה וריחות של ניקוטין ......

בעודי מסתכלת החוצה אני רואה אנשים שבורים שהיו רגילים לקום מוקדם לפרנס את הבית בכבוד בלחם זעת אפם  ישובים בשברון לב  וחוסר תקווה למחר טוב יותר תופסים את הראש ובקבוק שתיה חריפה של אלכוהול  לוגמים ככה לגימה מרה אחת ועוד אחת הריח הנוראי של העשן של הסגריות אנשים שלא עישנו התחלו פתאום לעשן וכאלו שניגמלו חזרו ואני מסתכלת ומפחדת עוד יותר שגם אליי תתגלגל הבאסה וגם אני יחזור לעשן ..... שמתי לב שאנשים בתחילת המשבר היו סובלניים רצו לעזור כמו בכל מלחמה שהיתה כאן הרי עם ישראל חי תמיד מלוכד במשברים ופתאום במשבר הנוכחי של הקורונה אנשים  הפכו ליהיות יותר מרוחקים חשדניים קשים מאוד לא סבלניים בעיקר מפוחדים.

גם מאוד קשה לי פתאום  להתמודד עם שכנים שיצאו לחל"ת  או פותרו וכל היום מעשנים והריח שלהם נכנס לי לבית . מצד אחד אני מרחמת עליהם אבל מצד שני ריח הסגריות מפריע לי גורם לי לכאבי ראש ואסמטה .

ודרך אגב המסכה אולי עוזרת לנטרל את הקורונה אבל את עשן הסגריות היא לא מנטרלת היא צוברת את הריח הנוראי של מעשנים אחרים ברחובות או בחנויות קטנות כמו קנטינות קטנות ללמכר  מזון (דרך אגב מותר לעשן  בחנויות למכירת מזון?.אני כלקוחה זה מאוד מפריע לי )   ושמתי לב שישי המון מעשנים פתאום אולי כי כולם נמצאים בבית עכשיו ומצ'עמם להם אז הם יורדים לעשן ברחוב . אם יש למי שקורה אותי עכשיו איזה פתרון יצירתי אני אשמח אם תשאירו לי תגובה :)

מכונת הנשמה...........

אבל כל זה לא גרם לי לחזור לעשן זה לא  קרה תודה לאל לא חזרתי לעשן !   היום אני כבר שנה וחודש לאחר תחילת הגמילה ואנחנו כבר בגל השני למדתי להרגע למרות שאני רוצה לבכות לפעמים רק כדי לשחרר את לחץ שיש לי ממה יהיה  ואיפה אני יהיה בעוד חודש עוד  שבוע כאילו המצאיות החדשה כל כך מבולגנת אין לה סדר אין לה פנים וצריך ללמוד להתארגן כל פעם מחדש על זהות אחרת שלה  ולא  להתפתות להתרגל אליה מחדש כי היא שוב משתנה וחמקמקה . אני לא אישה חזקה יותר מאלו שלא הצילחו להתאפק ולעשן  ואני גם לא רוצה להרגיש עליונות חלילה  של וואלה אני יותר מוצלחת  או משהו כזה אפילו לא בסגנון אני פשוט יותר פחדנית מהם כניראה ! וזה מה ששומר עליי . אני פשוט פוחדת לבזבז כסף שאולי לא יהיה לי על משהו שאני לא באמת צריכה כמו סגריות אני פוחדת ליהיות חולה יותר  אם חס וחלילהה אדבק  וחס ושלום יהיה לי דלקת ראות נוראית  שתשלח אותי לחוויה מגעילה ומפחידה של בית חולים ומכונות הנשמה כאלו .(ותודה וגם וסליחה לכל הרופאים הנפלאים המלאכים בלבן  אבל ליהיות חולה זאת חוויה מגעילה).  וגם יש מחקרים שמראים שאנשים שמעשנים ונדבקו בקורונה  יש יותר סיכויים להפיץ  את המחלה ואני לא רוצה חלילה ליהות מפיצת מחלות  . וגם כל המחלות שנילווים לעישון וכו.. כל זה מנע ממני מלהתלות על התבוסה  של לעשן סגריה . במקום לרוץ מהפח לפחת החלטתי להשאר אם הדאגות שלי מהמצב ולהשאיר את הבריאות שלי תקינה כמה שאפשר בלי להרוס אותה בשאיפה של סירחון וחומרים מסרטנים שכיביכול תעזור במשהו שהיא בוודאות לא עוזרת.

 נ.ב  מכונת הנשמה מפחידה אותי יותר .

מתנה קטנה מסכת קורונה  ותפיחה על השכם ....................

כמו שכתבתי בגל שני חודש אוגוסט ההיתי כבר שנה גמולה מניקוטין  הסגריות . יש אנשים שאומרים לי שאני צריכה להפסיק לספור כי זה יגרום לי לחשוב ללא הפסקה על סגריות .  אבל לי זה דווקא עוזר כי אני תחרותית ואני מתחרה אפילו עם עצמי כל פעם על יעד נוסף. וחשוב לי לומר שזה מאוד כייף להגיע ליעד הזה אפילו קניתי לעצמי מתנה קטנה עציץ של פרח הסחלב הפרח המפונק והיפה הזה בהחלט עושה לי חשק להמשיך ליעד הבא .

טוב סליחה על החפירה.

ותודה רבה שקראתם .