בס"ד

תחושת ניתוק נובעת מכך שאתה מרגיש שאתה לא מבין את הסביבה הטבעית שלך. ז"א יש הרבה קהילות חברתיות ומעגלים וקבוצות של אנשים שאנחנו לא מבינים, הם לא מדברים את השפה שלנו והם לא חווים את החיים כמונו ובכלל אין לנו איתם כמעט מכנה משותף. אבל כשאנחנו עם אנשים כאלה אנחנו לא מרגישים מנותקים. אנחנו מרגישים משועממים, שונים, אולי מוזרים. אבל אנחנו לא מרגישים מנותקים ניתוק היא תחושה שנוצרת אצלינו כשאנחנו דווקא באיזור ה"נוחות" שלנו, באיזור הטבעי, עם האנשים והסביבה שאנחנו אמורים להרגיש איתם בבית אבל מסיבה לא מובנת או לפעמים מובנת אנחנו לא מרגישים ככה. ואז התחושה היא קשה היא תחושה של ניתוק שהיא נפרדות בעצמה מעט חזקה ממצב רגיל של שוני נורמלי ולגיטימי מסביבה שונה משלנו. ככה אני מרגיש היום ואסביר.

על הפוסט הקודם שלי "כל אחד הוא מיוחד" הגיב אדם חשוב שמכנה את עצמו "no one" ניתן לראות את התגובה המושקעת שלו בפוסט שם. התגובה שלו גרמה לי לחשוב ולהבין שבאתי לקהילה שמצד אחד אני מרגיש בה בבית. י פה חום מדהים, יש פה אנשים מעניינים ומסקרנים. אני באמת מרגיש טוב בקהילה הזאת, לומד דברים חדשים, משתף ומשתתף. אני כותב ומגיבים לי, כותבים ואני מגיב. הייתי צריך את זה, הייתי צריך מקום כזה שאני יכול להרגיש בו פתוח להתבטא ולראות שאני באמת מעניין ושלדברים שלי יש קוראים, יש אנשים שמתעניינים במה שאני כותב. ואני באמת מקבל את זה פה ואני מאוד משתדל גם לתת מזה לאחרים, להגיב על דברים וכו'. לכן אני מרגיש פה בבית.

מצידו השני של המטבע ככל שעובר הזמן אני מבין שבאמת יש איזשהו מחסום. נראה שאולי באמת אני בא ממקום תמים שחושב שאני מבין את הצד השני אל נראה שאני לא יודע עדיין כלום. אני רוצה ללמוד, אני רוצה לדעת. אני רוצה לחוות מכם מעט, משהו ממה שאתם חווים. זה מעניין ומסקרן אותי וגם הייתי מאוד שמח לנסות לעודד ולעזור. אני מאוד נהנה מהקהילה הזאת והייתי רוצה להשאר פה לאורך זמן. הייתי מאוד שמח אם למישהו היה רעיון כיצד אפשר ללמוד עוד על סוג המצבים שמסתובבים פה ועל מצבי הנפש השונים של אנשים שבאמת חיים טיפה אחרת ממני. לא סתם אני פה, יש לי זיקה לזה ואשמח ללמוד עוד ולדעת וטיפה להבין יותר קצת ממה שאתם עוברים, גם אם לא הכל, משהו.

תודה רבה לכל הקהילה המדהימה הזאת.

אוהב את כולכם,

יותם.