היום בארוחת הבוקר לא יכלתי לסיים את הכל אבל לא יכולתי פשוט להשאיר אוכל בצלחת כי אחרת ההורים שלי היו מכריחים אותי לסיים אותו. במקום זה תכננתי לדחוף כמה שיותר אוכל לפה וללכת לירוק את זה בשירותים. מכיוון שההורים שלי כבר רגילים שאני עושה את זה , אמא שלי ביקשה שאשאר בסלון אחרי הארוחה ולא אלך לשום מקום. כמובן שלפני שאמרה את זה הגיע הנאום: ״תסתכלי על עצמך. אם הייתי מצלמת אותך ומראה לך את זה אחר כך, היית נגעלת ומתביישת בעצמך. זאת התנהגות פשוט חולנית מה שאת עושה״. הלכתי והתיישבתי על הספה וכשהיא הסתובבה, מייד קמתי והלכתי לשירותים. היא באה אחרי בריצה ואמרה ״אם את יורקת אז לפחות אני אבוא לראות איך את עושה את זה״. ירקתי את הכל לאסלה והיא אמרה לי ״את פשוט דוחה. זאת התנהגות חולנית. אני לא מבינה איך את לא נגעלת מעצמך״.

ממש קשה לי להיות ככה בבית. אני רק רוצה לעוף מפה. אף פעם לא חשבתי שכל כך ארצה לא להיות בבית. זה היה המקום הבטוח שלי ועכשיו זה כמו בית כלא. הלוואי והייתי כבר בגיל שאף אחד לא היה יכול להכריח אותי שום דבר