אני מטופלת בשיטת הDBT. שיטה מאוד מעצבנת אם תשאלו אותי. כל הרעיון הוא לעודד את המטופל, שנגזלה ממנו השליטה בחיו, לקום *לבד* על הרגליים.. ולא באלי.. אתם מבינים, כשאת מאובחנת עם טראומה מורכבת ואישיות גבולית זה אומר שבין שלל חוויות הילדות המרנינות שלך גם חווית חוסר אונים מוחלט כשזה מגיע לבחירת העתיד שלך.. כדי לשרוד ריציתי את מי שהיה צריך לרצות. הורדתי את הראש ואמרתי אמן. וגם כשהתמרדתי (והתמרדתי לא מעט) לא באמת העזתי להלחם בחזרה.. לרוב אפילו לא ידעתי שיש משהו להלחם בו, פשוט חשבתי שאלה החיים כי זה כל מה שידעתי.. לקחו ממני את השליטה על חיי מהרגע שנולדתי..  אז עכשיו באה לה המטפלת שלי, נקרא לה "במבי" רק ליתר ביטחון ושמירת האנונימיות, ואומרת לי שכדי שהטיפול יצלח עליי ללמוד עצמאות לבד.

*נורא מתסכל לדעת שערכו וקיצרו את הבלוג המלא.. בעיקר כי לא נראה שנחצה איזה גבול.. בכל מקרה זה היה ארוך ומשמעותי יותר לפני שבוע..:/*