קשה לי  , כשחם לי ואני לא מוצאת את השלט של המזגן כול האי נוחות הזו בחיים שלי

קשה שכוס נשפכת כי הכול צפופ לי ואין לי אנרגיה 

קשה לי כשאני כותבת אבל יוצא לי גיבריש ולתקן כול מילה , קשה לי להסביר דברים 

שאני לא הכי מבינה או שאין בכלל טעם לבכות עליהם על " מר גורלי .

אולי זה כי חסר לי מהטוב שעוזר לשרוד 

חסר לי משפחה עזבו משפחה שאני רוצה לעצמי להביא ילדים וכו ובכלל זוגיות באמת שאין לי כוח משהו שיקח לי שוב את הזמן ובחוסר אכפתיות יעזוב .

חסר לי להיות עם אמא שלי ובבית שגדלתי אותו הבית שהעיפו אותי אז נידונתי לבדידות גם ביום שבת ואין לי טלבזיה אז בחוסר נוחות יושבת על כיסא המשרד מנסה להעביר את היום מאורחה לארוחה

כואבת לי הבטן לא רוצה לאכול אבל לי אין דבר אחר לעשות לצאת בשמש אי אפשר ועוד מעט סגר

אין לי חברים וזה לא הכי הזמן להכיר בסדר אני לא בוכה ממשיכה אבל כול דבר מכאיב לי עוד קצת עד שאני נשברת ובוכה יוצאת להליכה אבל יש לי שפשפת

כי נהייתי כזו דבה אז גם ללכת זו פריבלגיה לא נורא נשים תחתונים אחרים אולי משחה אני לא יוכלה יותר לשבת בא לי לצאת להליכה של ימים 

אני לא רוצה להיות שמנה אני רוצה להיות עסוקה ואז מימלא חוזרים לגיזרה אבל איך אפשר כשהכול בקושי זז 

מרגישה ממש מצוקה , עכשיו כתבתי אז מעט השתחררו הדמעות מנגבת שותה קפה שחור ויאלה ממשיכים אין טעם לבכי .

המצב הנורא הזה יעבור . כמה אני מחכה ליום הזה אני אחבק כול אדם יחייך לכולם אצחק ואוהב עד סוף העולם :)