אחד הדברים אני חושבת הכי מתסכלים בחיים האישים שלי זה שאני רואה .

רואה דברים ומרגישה אותם .

לא מזמן ראיתי אישה  עם כובע שמסתיר את הקרחת רזה מאוד , עם ילד בן 8 אולי הולך צמוד איתה כזו אני עד שאני מעכלת סטואציות

לקח לי זמן להבין את התמונה אבל הבנתי היו לי 50 שח בכיס ואמרתי לעצמי לא , לא פשוט לא למה ?

כי מי אמר שהמצב שלי טוב אני צריכה לשמור על הכסף כמה שיותר , וחוץ מי זה אני לא יכולה לתקן את העולם .

זה לא שלא תרמתי אף פעם , תרמתי ואפילו ערב אחד הסתובבתי וראיתי עני אוסף בקבוקים , היה לי 100 שח בכיס פשוט הלכתי ונתתי לו ,

מצטערת להגיד את זה הוא היה דומה לחפרפרת מסכן ידיים עטופות בד לבן כנראה מזכוכיות או יבלות , ידיים שחורות מליון אנשים עוברים ואף אחד לא רואה 

אני ראיתי עמדתי והתלבטתי .

עד שבסוף הלכתי ונתתי , 

הלוואי והיה לי הרבה הייתי נותנת בלי סוף , הלוואי והייתי יכולה לתקן את העולם אבל אני לא יכולה והלילה 

הלילה האישה ההיא לא יוצאת מרואשי חושבת ללכת לירקן ולשאול אותו אם היא מגיעה בקביעות ואם כן לנסות ולאתר אותה 

לכסף אין הרבה משמעות אז אני יעשה עוד ומקסימום אם היה רעבה מקסימום ארזה (זה עד כמה התמימות שלי כלמעשה מדבור בתת תזונה וחוסרי ויטמנים ופגיעה ישירה בבריאות .

אז עדיין מתלבטת , גם לא רוצה לצאת בעניי הירקן "אישה טובה" או כול התיחסות שכזו . 

רוצה לתת אבל ישירות למי שצריך . כי יש סתומים ואני רואה את זה במספרה מומחים בלבכות אבל מכניסים משכורת של 40 אלף , מה לא יעשה לילדה יומולדת כמו לכולם ? ( לא ...) אם אין לך כסף אז לא . או שבוכים על משכנתא אבל נמצאים עם רכב שעולה 150 אלף .

בגלל זה גם קשה לי להכיל את החוסר הגיון בעולם הזה אתה לא יכול להאמין לאף אחד מההתחלה העצמי צריך להגיע קודם . ואם יש מקרה אי שם אז לנסות ולעזור . טוב ננסה מה יכול להיות