קודם כל, התיק מדהים!!! תכיני מסיכה שיהיה סט תואם את כותבת כל כך יפה, ומתארת תהליך מדהים. התרגשתי כי חווינו תהליכים מקבילים ממש. גם לי אתמול היה יום קשה בעקבות שיחה מהמרפאה להפרעות אכילה, אליהם פניתי השבוע, כפי שפירסמתי, זה שבר אותי לגמרי, עדיין לא דיברתי עם הפסיכולוגית אבל התחושה שמטפלת אנונימית תתקשר ותשאל אותי על הסימפטומים שברה אותי. כאילו אני מוצר פגום שהופכים, מסובבים וחובטים לבחון את מהותו. בכיתי המון ואז החלטתי לקום ולעשות מעשה, לא לתת לכאב לקבור אותי, לתת הזדמנות לכח שיש לי לעזור לעצמי. בזה אני ממש מתחברת למה ששכתבת, גם כתוב שאחרי הפעולות החיצוניות נמשכים הלבבות, אז כשעצובים אפשר להתחיל באופן פיזי לרוץ או משהו כזה, ואז חשים יותר חיות. עובדה שכולם צוחקים אחרי תחרות ריצה, האנדורפונים עושים את שלהם... אבל כל פעילות מספקת תצלח למטרה זאת. את עשית את השיפט בתפירה, אני יצאתי לרחוץ בים. מה שאת כותבת על הרגע ההפכפך קצת דומה לגלים. לסערות שתוקפות אותנו מעת לעת. כאשר נהניתי לעוט עליהם חשבתי כמה חכם זה לעמוד עם הפנים לגל, גם אם נתכופף בפניהם, גם אם נוריד ראש, הם לא מערערים כמו במצב שאנו אם הגב אליהם, מתעלמים. הידיעה הזאת שיבוא רגע מפחיד כבר מורידה מהפחד. ואדרבא, הגל שיבוא מהווה הזדמנות להוכיח כמה כח יש לנו... תודה על השיתוף המדהים, ניסיתי לצרף תמונה של הגלים המתנפצים מאתמול, אבל לא עולה בידי:( שבת שלום

וואייי את תותחיתתתתת ממש התחברתייי את כותבת מושלם מוכשרותתתת את צודקת בכל מילה תמשיכי להעלות עוד חיבורים וחיזוקים והעיקר לא להתיאש כלל!!!!!!!!