מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מאת אביתר
20/05/20 22:35
235 צפיות
יציאה מארון

כבר עברו 15 שנה מאז הכל התחיל. 

טוב, לא הכל התחיל אז, זה בעצם התחיל הרבה לפני, אך רק בנקודה זו העניין התחיל להתברר.

לאט לאט אני מפנים שמלהיות הסנטר, מלך הכיתה, אני הופך להיות נער שוליים שנדחה אל הספסל הקבוצתי.

אני שקוף. אף אחד כבר לא שם לב לחסרוני. הלו?!

אני רוצה לצעוק, אך מצד שני אני לא רוצה שאף אחד ידע. אני חייב להראות מושלם.

בעצם, את כל כוחותיי הנפשיים אני מקדיש למען המטרה הקדושה שכולם יחשבו שאני עדיין... מה הייתי בעצם? באמת הייתי מושלם?

האם באמת הייתי מרכז העולם או שרק דמיינתי? למה אני כל כך מתקשה לקבל שאני כבר לא השמש בגלקסיה? או חושב שאני כזה?

אז לפתע אני מסתכל אחורה ומביט במראה וקולט שאני כבר לא מה שחבשתי שאני, ואני מתבלבל ולא מבין איך, למה ומתי לעזעזל זה קרה?

ובוא בעת איני יודע מי אני. מה ממלא אותי ומה עושה לי טוב. אני שואל את עצמי את השאלה שוב ושוב, האם פעם באמת הייתי שמח?

האם כל מה שצץ והתפרץ מנפשי ישב שב וחיכה לבקוע מהביצה, או שמא משהו השתבש במהלך חיי? ואם כן, אז מתי בדיוק? מתי?

כשאני רואה את עצמי ממבט חיצוני אני מדמיין ילד מפוחד, יושב עם רגליים מכופפות תחת שמיכת פוך עבה, נשען על אחד מקירות החדר האפל.

ראשו של הילד מורכן ארצה, ואיני יודע מה הוא חש יותר, פוחד או כואב (או אולי בודד).

והוא רוצה לצעוק ולומר לאמא, אבל אמא בכלל לא תבין. וכנראה עדיף שבכלל לא תדע! הכי חשוב שאף אחד א ידע!

אז כבר 15 שנה אני כך....

זו פעם ראשונה שאני פורק, וגם כישורי כתיבה אין לי כל כך, אך איכשהו זה זורם ודווקא מתחבר לי.

אולי עוד אבין דבר או שניים על עצמי דרך הבלוג הזה.

 

To be continue

תגובות

גילי.ריד
21/05/20 0:42

קודם כל כישורי כתיבה- יש לך כל כך. כששה מגיע לדברים שאתה מתחבר אליהם אז זה זורם מהר, לא בהכרח בכל המקרים אבל אני יכולה להעיד על עצמי. פלפל זה לא מצרך הכרחי פה בעיניי, אתה משקף את מי שאתה as is ואתה לא צריך לנסות להיות משהו שאתה לא. אתה אביתר שיודע לכתוב ומרגיש דברים בצורה מסוימת. אני תמיד בודקת עם עצמי האם יש הלימה תדמיתית עם האני הפנימי לבין האני החיצוני, לדעת מה קורה בפנים שלא קורה בחוץ, וההפך, ומשם מבינה למה הם לא נראים. הזהות שלנו תמיד תועמד בסימן שאלה, פעם ענקי ופעם קטון. אתה נשמע כמו אדם בעל מודעות עצמית גבוהה ואינטילגנציה ולכן אני בטוחה שאתה יודע להעריך את עצמך כמו שאתה צריך אבל יש משהו שמפריע לך וגורם לך לחשוב למשל שאתה לא כותב טוב או שאתה לא מעניין. אני יכולה להמשיל עוד ועוד אבל אחסוך נראלי ולכן אם תרצה תוכל לפנות אליי באישי.

אביתר-
21/05/20 9:20

את באמת אלופה. תודה על העידוד. קיבלתי את ההערה ותיקנתי

ישראל-2020
21/05/20 6:52

גילי את אלופה אין על העידוד שלך כל הכבוד כל מיפה פנינה אני מאחל לך רק אושר כל החיים:heart:

ישראל-2020
21/05/20 7:11

אביתר אביתר אתה מלך ולא רק בכתיבה שלך אתה מלך כי יש לך בדיוק את מה שנדרש ממלך להיות מורם (סוג של מנותק) מעם - כדי שלא יזלזלו בו להיות ביחד - כדי שיהיה דעתו עם הבריות שיהיה מציאותי להיות עם סף דרישות מעצמו - כדי להבין שהוא לא מושלם כולם אבל כולם ללא יוצא מן הכלל עוברים פחות או יותר את מה שאתה חווה כעת יש מי שלוקח את זה לכל החיים -וזה בסדר ויש מי שזה מעניין ת'סבתא שלו - וזה לא בסדר מה שהרגשת בעבר 'מלך' 'נחשק' 'אהוב' זה היה דמיון כי הרי אין לך לדעת מה חשבו עליך מאחורי הגב וברור שחשבו עליך והיום אתה פשוט גדלת והתבגרת והבנת שהחיים הם לא 'כוכב נולד' אלא אדם בעל דרישות גבוהות שמצד אחד רואה את העבר שהיה 'נוצץ משהו' והיום אתה צריך לעבוד הרבה להיות על מרכז הבמה אז זה בעצם הפחד מהמציאות ואתה מתבייש כאילו נפלת אז לא לא נפלת אביתר אתה הכי למעלה שיש הכל טוב "אל תחשוב שחושבים את מה שאתה חושב שחושבים שאתה חושב" אלא תחשוב "ותדע" שלא חושבים ותעשה ותן ביטוי למה שאתה בלי שום מחשבות פשוט להיות אתה ואתה הרי "מלךךךךךךךךךך" תגדיר אתה עצמך - את המטרות שלך, את החזון שלך, את ההשקפה שלך, ובמילה אחת או שתיים את עצמך אביתר המלך תזכור אתה בן של מלך