אני אתחיל בזה שלקח לי מלא זמן לאפס סיסמה מסיבה לא ברורה של האתר..אני אולי מהאנשים היחידים שנהנו מתקופת הקורונה.זה מתחיל מהשקט, בלי המלחמה בבוקר להיראות טיפה יותר טוב,בלי הסטרס והלחץ שליוו אותי יום יום בעבודה ,בלי הילדות בנות 19-22 שהייתי צריכה להדריך כל יום בזמן שאין מי שידריך אותי,כשכל לילה אני מתפללת ללכת לישון כשהכל תקין ולקום כשהכל תקין בעוד אני אוספת את עצמי יום יום.

אני חושבת שחיים ללא טיפול הם חיים שונים , הם אומרים לך "את בוחרת" "את צריכה להתמודד" "אין מי שיעצור אותך"מה שטוב וגם רע , זה כזה "יש לך רעל מצד ימין " "ו"היילר" מצד שני"

איך אפשר לבחור , איך אפשר כשיש לך כ"כ הרבה תמונות, ידע , תחושות.שכל מה שאת רוצה ללא ספק נוטה לצד הרזון , שאיבדת כ"כ הרבהשהתחלת את זה ואת רוצה לסיים את זה , כמו כל משימה ומטרה שאת מציבה לעצמך!אבל אף אחד פה לא שוקל את זה שהידיעה שאת תשיגי את המטרה שלך יעלה שוב באנשים , לימודים , עבודה – לא שזה מדאיג אבל איך אפשר לשלב את שניהם בלי לצאת שקרנית?איך אפשר להגיד לאנשים "אל תדחפו את האף שלכם?"אני יודעת שבפעמים הקודמות זה לא עבד, אנשים שלא עברו דברים ואני לא מדברת רק על דיאטה , אנשים תמימים שחושבים שהכל לבן ושחור בחוץ פשוט לא יודעים שיש אנשים שנלחמים לחיות, ולא צריך עושר או בית בשביל להילחם על החיים שלךאיך אפשר להסביר לאנשים שהשמנה זאת מחלה לגיטימית?איך אפשר להסביר להם שכמה ק"ג קדימה או אחורה זה מה שיכול להשפיע על תחילת היום של מישהו?אנשים שלא פגומים , אנשים שבא להם בקלות כי לא ראו את הצד האפור הזה .(לא שאני חושבת שהחיים שלהם מושלמים כן?)יצא לי בזכות הקורונה (אגיד בזכות בשביל להוסיף חיובי) להיכנס לTiktok יש לי את האפליקציה מאז שהיא התחילה בתור מיוזקלי ,והסיבה שאני מזכירה את האפליקציה הזאת , כי היא איומה ולא פחות מהמחלה הזאת , ראיתי אנשים שהם "מפורסמי טיקטוק" שפשוט נהרס להם היום או החיים תרתי משמע כי לא עשו להם לייקים בכמויות של מיליונים בשנייה שהתחילו את הפוסט , לעומת בנות מסוימות שהעוקבים שלהן אפילו על "פלוץ" יעשו 8 מיליון לייקים .זה הזכיר לי כמה אתה מנסה להשתלב ולהיות מגניב ושיכירו בך , בין אם זה רזון ובין אם זה להיות מגניב.כאב לי הלב.

אני תוהה אם מישהו הרגיש ככה כלפי אנשים אחרים , האם החמלה והעצב הזה שאנחנו יכולים להרגיש כלפי אחרים עדיין קיימתאני תוהה אם העולם יפסיק לרצות אנשים אחרים בשביל קצת פרסום ,אני באמת תוהה אם זה ימשיך למקום טוב או למקום רע?

מה שכן , אני מקנאה בדור האחרון מסיבה אחת, שהכל יותר זמין היום לעומת פעם.

אגב כתבתי את תחילת הסיפור כשאני מאזינה לשיר ככ מרגיע , כדאי להאזין :)