לא יודעת אם לקרוא לזה מדוכאת אבל

אין לי מצב רוח כמעט לעשות שלום

שאני חושבת על דברים שבא לי שיקרו או שיוכלו לשמח אותי אני לא מצליחה לדמיין כלום

כל היום רק בפייסבוק ובאינסטגרם לא מצליחה להרים את עצמי לעשות דברים מועילים יותר.

זה קרה מאז שחזרתי לגור עם אמא (גרתי בנפרד תקופה)

ועכשיו אני פשוט מרגישה כלואה.

אני יודעת שזה הטריגר למצב רוח הזה כי לפני הייתי לגמרי בסדר.

אני פשוט יודעת שכרגע לגור לבד יהיה פחות נכון לי כי אין לי עבודה מסודרת,

ואני בן אדם יחסית אחראי שקשה לו לשאת אי ודאות.- יש לי חסכונות והכול אבל קשה לי לחשוב שאני מבזבזת כסף במקום להרוויח.

אמא מבטיחה שתעזור אבל אני לא סומכת עליה ולא אוהבת להיות תלויה באחרים.

בקושי מצליחה להירדם כל לילה ותמיד יש לי סיוטים.

לא יודעת, בא לי מאוד שישתפר המצב אבל אני לא כל כך יודעת איך אני יכולה לגרום לו לקרות?

מסביב עם הקורונה רק חדשות רעות סביבי , המשפחה שלי מפסידה כסף

אני יודעת שככה זה אצל כולם אבל בכל זאת התחושה הרעה והחרדה הן כל הזמן

ואומנם אני לומדת פסיכולוגיה ומשתמשת בטכניקות שם אבל כרגע אני מרגישה במלכוד...