לאף אחד לא אכפת ממני.

במיטה, לא אוכלת לא שותה. כמעט אינני.

וה׳מטפלת׳, לא עונה כי עסוקה, כי חזקה.

ובלי גבולות קשים, ממיתים, היא חושבת שמזיקה.

אז אני שוב לבד,צמאה, מתחננת ללגימה פצפונת

מטל תשומת הלב, האהבה, ההתיחסות. אכפתיות מאזנת.  

אבל אני יודעת שטיפה רק תלטף לרגע, לא באמת תעזור.

כי החור הוא כל כך גדול. מי אותו יסתום?