לא יודע "אינני", הרי איננו מכירים, אבל אם אני מסתכל מלמעלה על כולם ובא לבחון מי פה הנכה "אינני" או כל העולם אני לא בטוח שהייתי תמים דעים עם קביעתך. אני לא בטוח שאת לא אמפתית. ואת הרי תשאלי על סמך מה אני מעז לאמר משהו עלייך כי הרי אני לא מכיר אותך ובכל זאת מין תחושת בטן עמוקה עמוקה עמוקה, משהו שנוגע לי בעלייה השמאלית של הלב ואומר לי שאת מלאה ברגשות ומלאה בתמצית נשמות טהור, כזה שנדיר למצוא בעולם שעוטף עצמו במעטפות של פוליטיקלי-קורקט ושאר מרעין ומבשין. העולם מצד שני לא יודע איך לעכל כזו נשמה טהורה, שמכסה אולי את הטוהר במידה של ציניות ? במידה של סרקאסטיות ? עדיין כשחופרים עמוק עמוק תחושת הלב בעלייה השמאלית ותחושת המוח באונה הימנית אומרת לי מה שהיא אומרת. עכשיו תוכיחי לי שאת לא !!!

אוכיח. ודאי. וכי מה חושב אתה? שתבוא להניח הנחות ואקבל אותן כמדע בדוק? ועוד עם הוכחות בעליות ובאונות... אם נאמין שאכן כל בן אדם בעקרו הוא טוב, אך הקליפות שלו בדרך כלל המבלבלות- אז לא היתה לנו שום טענה כלפי אף אחד.
הבחירה של בן אדם זה במה לעטוף את הבתוכו שלו. ומי שבוחר לעטוף את זה ב׳מידה של ציניות׳ כפי שהגדרת- אז זה חלק ממנו, כן! גם העטיפה! זה שלו! הוא בחר בה במודע או שלא. ואמנם הייתי מעדיפה להיות טובה יותר ונעימה לבני אדם ולשונה בכלל. אבל כשאני מציינת שאני לא- זה חלק מהאמת שלי. בלי קשר לסיבה שהובילה לזה.