פואמות
אליפלט בא שוב משחייה וצלילה/ויקרא על אורות מספרון קבלה/וילך אל אמו שכבסיה תולה/עם המים משקה הנודד ביהודים.ויחשוב לרגעים על צבעים בשפה/תבניתם הקלה וישרה מה יפה/ויפרושויטייל אל חורשה שעייפה/ויתעה בין עלים שדמעה מורידים.כששיחק בחולות נשמתו הוא עכר/איך הים צורתו בלשוננו זכר/בדיבורהקדום התעמק, אף נזכר/שגליו נשיים, בתמיהה סוד סדים.ותופיע בינות קרני שמש הדמות/השוטר השחור בקללה כי ימות/וישקע בעולם החשוך אין כמות/וישנה תדמיתו בובת עץ וזרדים.
נחום תקום עצל, בובת עץ שכמותך, הנה שעון צלצל, לך רוץ לעבודתך.
בנעורי הורתו היא יצאה בבקרים/מתרוצצת בין אינסוף דשאים אדירים/ותקטוף לה פירות סגלגלים ששרים/ותחלק לידידים, גם תצחק כילדים.היא חולת הסרטן המזמרה מבטנה/אל גובהי השמיים כשתםאובדנה/ותכין היא מכתב שנרטב מעינה/חיוכי האלים לה בטבע מודים.כשעברה אל העיר, הפנים מתקשים/ותראה שזרים עוד כל הברנשים/מפלצות שם קופצות מt.v. לכבישים/ כקסמים אט נמוגוזמנים מיוחדים.וימלאו החמסין אז עוצמות מאפילות/שככלי תקשורתי התחושות בןכלות/רמזורים שלגונים מתארכים כמו מקלות/ונערים בין אוזלת משמעות נאבדים.
נחום תקום עצל, בובת עץ שכמותך, הנה שעון צלצל, לך רוץ לעבודתך.
משטרה כפשיסט מגיעה עם עזרה/בכחול שתאותת יש אימה מנוכרה/האדום ברמזור הוא דממה שקדרה/הירוק הוא אישים מתחברים נחמדים.אמבולנס רק דהר ויזעק בבריחה/בין עוטפי התחבושת לגאולמטביחה/ויכניס צמר גפן, פיסונת לחה/ויסתום לחברה בה פצעון שהאדים.מגני הדויד סיבובם הם נעים/ניצתים למרומים על ראשים משתגעים/סיוטים נושנים בם פורצים מתבקעים/חיש עולים לבסיסים דקיקים מופרדים.כשהגענו אל סוף הרמות ברקיעים/שמילת הסירוב הפשוטה שםתרעים/פרצופים מוקפאים מצל נר שמנעים/ וקריסטלים זזים על מוחנו צמודים.
נחום תקום עצל, בובת עץ שכמותך, הנה שעון צלצל, לך רוץ לעבודתך.
ילדים שרו בחייהם סופרנים יפים/נערות לומדות לשיר והופכות לזונות/ילדות כחולות כמלאכים גרות בצריפים/נעים הבתים בקיטור-הזיית-זיכרונות/יתערערו קרשיהם שֶכרַדיו מדברי זועפים/נשים בחזה חום קמח טוחנות.
מחצו פרצופו כספוג מגוחך-צורה/עשו ניסויים מדעיים בפניו המלוכלכות/מתרסקים פני-ילד במעבדה קרה/עיוותיהם בין זכוכיות-שיגעון מסובכות/מכותיו הפכו אותן לקריקטורה מוזרה/עוז-רשעות הקפיא מוחו במתכות.
אלוהים מכסה שמיים מלאים במלבנים/מעשיר בשפע נוצץ של אוצרות/אומר מלה פשוטה שלא מבינים/מכניס לראש-ילד צבעים ואורות/אורות-כוכבי-סמכויות מכים עוינים/מגִנים צמיחת-האדם לכל הדורות.
מתוק שקד הפורח בחיוך-יְלָדוֹת/אישה כינורות בתוך בטנה נופלים/מחיבה נושקים לבבות בתמונות ורודות/אוהבים מתמלאים מעגלים שלווים וגדולים/מדברים במלים רגשיות מורכבות כחידות/אל כוכבי-אור-בראשית עולים.
יפה מאד ונאווה כפסל אישה/מרכך כמים מגע אימהי מקטיפה/ים הררי מלא חשק ללישה/מתיקות בכוח עמוק ונמשך סוחפה/ייחומה כנהרת-אש שלשמיים מחישה/מוני-עוצמות-אושר ויופי מציפה.
מלים כחולות כנגינת-ג'אז קרה/דואגות בעיניים נשים ואותן מנתחות/משורר הוגה בעטו עדין-האמירה/דין כמכות-מכונת-כתיבה מנצחות/מלים מטיפות-זהב כדבש בתורה/דבריהן השקופים כמסגרות שבמקומות מונחות.
אמן מרים זרוע מקומחת כעייפים/מביט דרך מכחול כנועץ אמירה/אשייט בציור נפשי ופניי הכפופים/ממלא יופי זורם בעולם-יצירה/אדם שמוט בפסל עירום כקופים/מחומר הכדים ורוח בבית עברה.
מקבעים מצבים אנושיים כחביתה מְכינים/אדם בראי-זהב יקלוט אחרים/מהלכים ברחובות המון עניים קטנים/אוויר חום וחם מחבר חברים/מזדמן לאדם להתחבר לאלוהיו בַפָנים/אמירות-מחשב חכמות מחליפים בדיבורים.
תגובות
