הקדמה:  לפני כל, אני רוצה לציין שאינני רופא, לכן מצד אחד אין במה שאני כותב יעוץ רפואי.  עם זאת, אני יכול להרשות לעצמי להביע רעיונות שעלולים לסתור את ההמלצות הרפואיות הסטנדרטיות.  מי שקורא ומזדעזע, כדאי להתעדכן כי לא כל מה ש"ידוע כבר שנים" הוא נכון.

בשלב זה, נחשפתי למידע נוסף על המחלה ודרכי התמודדות נוספות, וביולי 2019 החלטתי לנסות את הדיאטה הקיטוגנית.  אני מנסה להיות מיודע ככל האפשר לגבי כל פני הטיפול, ולכן ידעתי ששינוי תזונתי כזה חייב להיות מלווה בשינוי במינון התרופות כדי להימנע ממצבי היפוגליקמיה.

הדיאטה, למי שלא מכיר, משנה את הרכב המאקרו של התזונה ל 20% מהקלוריות מחלבון, 5% מפחמימות ו 75% משומן.   למי שהיה חשוף להמלצות התזונתיות לאורך השנים, זה עלול להיראות הזוי ואולי גם מסוכן, אבל מקריאה במקורות רבים, היה נראה לי שזה שווה ניסוי.

קצת פרספקטיבה על מה זה אומר.   5% פחמימות יוצא בערך 25 גרם ליום.   זה אפשרי, אבל למי שרגיל לאכול אוכל "בריא" רגיל, זה די קיצוני.  לשם המחשה,  זה בערך שווה ערך לתפוח גדול אחד.

מכיוון שאני כבר הייתי רגיל להקצין אם צריך, ואפילו מצאתי שיותר קל לי להתמיד בקיצוניות, כי אם מותר לי פרוסה קטנה של עוגה, אני כבר אוכל יותר.   אבל אם אסור אז אסור.

ההחלטות שלי, כדי שאוכל לקבוע גבולות גזרה ולהתמיד היו:

בלי פירות בכלל (חוץ מאבוקדו,  שלרוב האנשים גם ככה לא כל כך נחשב כפרי), ללא דגנים, קטניות, אורז וכל סוגי השורשים (חוץ מצנונית).

מה נשאר?

חלבונים:  בשר (בעיקר בקר ועוף), דגים, גבינות שמנות (הסף שלי היה פחות מ 2% פחמימה בגבינה), וביצים

פחמימות:  רק ירקות עם פחות מ 3% פחמימות

שומן:  חד לא רווי בעיקר משמן זית,  ושומן רווי מבשר, גבינות ושמנת.   בנוסף כמות קטנה של אגוזים ושקדים.

הערה משיקית:   לכל מי שמזועזע מהשיוך של שומן רווי ובריאות,  תדעו שאין ראיות ששומן כזה מזיק בהיעדר פחמימות.  רק השילוב שלהם הוא בעייתי.  אפילו איגוד הלב האמריקאי, שהוא סופר אנטי שומן רווי (בצורה דתית כמעט), בחר לציין בעומקי הדו"ח השנתי שלהם מחקרים המראים כי אין קורלציה בין צריכה של שומן רווי למחלות לב.

למרות שאני לא מייעד את הפוסט הזה להיות מקור ממצה של כל הפרטים הדרושים, אני כן אזכיר כמה דברים שהיו חשובים להסתגלות

הסתגלות לשומן כמקור אנרגיה – אצל רוב האנשים שרגילים לצרוך פחמימות, הגוף אוגר את האנרגיה הזמינה בצורה של גליקוגן בשרירים ובכבד.   כמות האנרגיה הזמינה נעה בסביבות 1500 עד 2500 קק"ל.   כשעוברים לתזונה דלת פחמימות, לוקח מספר שבועות לגוף להתרגל, ובזמן זה, פעילות גופנית מרגישה קשה יותר, בעיקר בתחילתה וכח מתפרץ יורד משמעותית.  לעומת זאת, העייפות לאורך הפעילות יורד אף הוא.הגליקוגן קושר אליו בגוף כמות לא מבוטלת של מים, ולכן תוך מספר ימים דלי פחמימות יורדים במשקל מים.  צריכת כמות פחמימות נמוכה גורמת להטלת שתן תכופה יותר, ולאיבוד מלחים בגוף תוך כדי.כדי להתמודד, הוספתי לתזונה מלח (נתרן כלורי), וגם מלח מבוסס אשלגן כלורי.  כמו כן תוסף מגנזיום ציטראט (400מ"ג ליום).   חוסר במלחים אלו מתבטא לעיתים בהתכווצויות כואבות בשרירי הרגליים.

הערה משיקית שנייה:  האזכור של להוסיף נתרן בצורה יזומה לתזונה נראה כחילול הקודש לפי ההמלצות הרשמיות.  אבל, שוב, ההמלצה לא מבוססת היטב, ודווקא נראה שהפחתה של נתרן מתחת ל 4000 מ"ג ליום גורמת יותר נזק מתועלת. (מקור לקריאה מצורף)Mente, Andrew, et al. "Associations of urinary sodium excretion with cardiovascular events in individuals with and without hypertension: a pooled analysis of data from four studies." The Lancet 388.10043 (2016): 465-475.

בנוסף על המוזכר לעיל, אני משתמש גם בתוספי מזון של מולטי ויטמין  להשלמות במקרה של חוסר כלשהוא, ושמן דגים לתגבור אומגה 3  (כ 3000 מ"ג  EPA+DHA ליום).

אחד הדברים שבדרך כלל לא מוזכרים בייעוץ תזונתי הוא הצורך לאזן את חומצות השומן  אומגה 3, 6   כך שהיחס שלהם יהיה קרוב ל 1:1.   לשם פרספקטיבה, לרוב האנשים יש יחס של יותר מ 20:1    ע"י צריכה של מזון עם כמות גבוהה של אומגה 6.  יחס גבוה זה מקדם תהליכים דלקתיים בגוף והוא אחד המקורות של תחלואה מסוגים שונים.  המקור העיקרי של אומגה 6 בתזונה טיפוסית הוא משומנים שמגיעים מזרעים.  לכן, כל מה שנקרא בשפה היומיומית "שומן צמחי" לא נכנס אלי הביתה.  דוגמאות לשמנים הם:  סויה, חמניות, תירס, קנולה, ושאר הדברים הצהובים האלו.   השמנים היחידים שאני משתמש בהם הם זית, אבוקדו, קוקוס.