מאז גיל צעיר יחסית, לא הייתי רזה.   לא שמן מאוד, אבל תמיד עם עודף משקל.   במבט לאחור, זה די ברור עכשיו למה זה היה, אבל נשאיר זאת מאחורינו.

בזמן הלימודים בטכניון (גיל 25), יצא לי לקרוא ספר פופולרי בזמנו על תזונה של ד"ר בארי סירס (ספרי 'זון')  והתרשמתי והחלטתי לנסות.    התוצאה הייתה מרשימה והגעתי תוך מספר חודשים למצב של אדם לא שמן.

ניסיתי לשמור על התוצאה, אבל חוסר התמדה בשילוב עם שהייה ממושכת בארה"ב ונורמות האכילה שם החזיר את המשקל אט אט לנקודת ההתחלה.  בגיל 28 החלטתי שוב שנמאס לי וחזרתי שוב למשטר הדיאטה שהצליח קודם.  תוך כחצי שנה ירדתי מ 87 ק"ג ל 67 ק"ג והייתי אפילו רזה.

הפעם השתדלתי מאוד לשמור על התוצאות ואף הצלחתי במשך כ 4 שנים.   אבל, כמו שקורה לרבים, ברגע שנולדו ילדים והרגלי השינה הפכו להיות לא רגולריים מספיק, המשקל טיפס, אם כי באיטיות עד שבגיל 40 חזר להיות מעל 80 ק"ג,   גם אם לא עד השיא.

בנקודת זמן זו אובחנה מחלת הסוכרת.   בשל רמות נוגדנים גבוהות ורמת אינסולין נמוכה בצום, הדיאגנוזה המקורית הייתה של הסוג הפחות נפוץ של LADA הנובע ממחלה אוטו-אימונית הפוגעת בלבלב.

הושמתי על משטר תרופות של מטפורמין ולנטוס, וע"י יישום קפדני הורדתי את ההמוגלובין המסוכרר מ 11.3 ל 5.7 תוך פחות משנה.   עם השנים הערך טיפס בהדרגה, ולטיפול נוספה גם הפורסיגה.   מספר היחידות של לנטוס גבר מ 10 יחידות ל 30 לאחר שבע שנים, וההמוגלובין המסוכרר עלה עד 6.8