אצלי הכל מורגש ישר בבטן, ככה זה היה תמיד. כשאני מתרגשת, כשאני במתח, כשאני בציפייה לקראת משהו, כשאני לחוצה, כשאני מאוהבת, הכל בבטן, היא מרכז הרגש שלי.

מאז שהכל התחיל אני מסתובבת עם פחד בבטן, הבטן שלי לא רגועה והיא מגיבה לפעמים בתחושות קיצוניות שמשפיעות על כל הגוף שלי, על ההתנהלות שלי וכמובן על האנרגיה הכללית.

הפחד שאני מסתובבת איתו לאחרונה הוא פחד מוות. פשוט ככה. ואיך זה מרגיש להסתובב עם פחד מוות בבטן כל הזמן?

לפעמים אין מקום לשום דבר אחר (ואז כל מה שאני מנסה להכניס לגוף יוצא החוצה)

לפעמים הפחד הזה הופך קטן ומחכה בפינה בשקט (זה קורה בימים שאני מצליחה לשלוט בו)

לפעמים הכל סוער ומתהפך

לפעמים תחושה של ים שקט

לפעמים זה משתק

לפעמים מניע לפעולה (להיות בעשיה כל הזמן, רק לא לעצור ולהרגיש)

לפעמים הבטן מלאה באוויר (יש שיאמרו שאוויר זה מחשבות, הן יורדות מהראש לבטן)

לפעמים היא לוקחת לי את כל האוויר (ואז אני מזכירה לעצמי לנשום - אם אני זוכרת..)

לפעמים הבטן מרגישה כאילו היא כל הגוף כולו ואין מלבדה

לפעמים אני מקשיבה לה

לפעמים אני נאבקת להתעלם ממנה

לפעמים הבטן שלי קוראת לו

לפעמים נכנסת לבטן שלי אהבה (במיוחד אחרי שאני מדברת איתו)

ולפעמים, לפעמים הבטן שלי היא רק בטן.

אז איך זה להסתובב עם פחד מוות בבטן? זה מאתגר, זה מטלטל, זה מטריד, זה הופך את כל המציאות והנוכחות שלי, זה כבד, זה מחשל, זה מדיר שינה, זה מחליש, זה מחזק (כשאני מצליחה להתגבר עליו, ואני מצליחה!), זה כל התחושות כולן. בכל יום שעובר אני מרגישה שאני יותר ויותר מצליחה להסתכל עליו, על הפחד הזה, בעיניים פקוחות ובנשימה עמוקה וברגע שזה קורה... אני שולחת לו אהבה.