לילה של 12 שעות בלי לאכול.

נשמע מאוד קל.... לא היה לי אחד כזה כבר חודשיים וחצי.אני מתעורר כ3-8 פעמים כל לילה. נאבק בדחף החולני ללכת לאכול....בדרך כלל אני לא נרדם אם לא אכלתי עד שאני ממש כמעט מקיא.לילה רגיל זה להיתעורר אחרי שעתיים ולמלא את מה שהתרוקן...הכמויות לא נתפסות ואני מוצא עצמי לפעמים אוכל סיר של 5 ליטרים כאילו זה רק קערה קטנה...מאוד קשה שאחרי אכילה שכזו אני לא מרגיש מלא...אני מרגיש כמעט מקיא אבל לא שבע ואולי אפילו רעב.אני מנסה להאבק בדחף.... אבל הדחף עושה אותי חסר מנוחה... אני מוצא עצמי מסתובב ליד המקרר כאריה בסוגרו.קשה....בילתי נסבל...לקום בקושי משכיבה... הכרס מפריעה כבר לנוע ולשכב... אני נוחר וכנראה גם נחנק קצת כשאני ישן.זה מאבק קשה ועבודה קשה בכל לילה.אני קם מותש כל בוקר .איזה שיגרה נוראית...

היה לי לילה של התעוררויות אך לא הלכתי לאכול.הצלחתי להתמקד באהבה האין סופית לילדים שלי ולקחתי מהמחשבה הזו המון כוח להתנגד.הסערה הייתה שם ונשארה ללוות אותי גם עכשיו בעבודה....האושר על שאפשר לחשוב שוב על לילות בלי אכילה....להיות נקי מהסם המסוכן....