השבועות נוקפים ואני עדיין רואה כפול.

אני מהססת לפנות לרפואה הרגילה. הרופאה הסבירה לי בעבר שסטרואידים אינם מרפאים ואינם משפיעים על תוצאות ההתקף. הם רק יכולים לקצר את מישכו.

ואני כבר למדתי שאין מתנות חינם. הסטרואידים שלקחתי בהתקף הראשון גרמו לי לכאבי בטן, השמנה, תיאבון מוגבר וקשיי שינה. מספיק לי מה שכבר יש לי.

אז אולי זה הזמן להתחיל לקחת תרופה? אני שואלת את עצמי. אבל את יודעת שההתקף הזה נגרם לך מלחץ, אני עונה לעצמי. זה לא מה שיעזור כאן. תרופה חיצונית היא לא התרופה.

אולי פשוט ללכת לרופא? אולי אני צריכה מישהו חיצוני שיקשיב לי, יכיל וירגיע?

כן, אין ספק שאת צריכה מישהו חיצוני שירגיע, אבל לא בטוח שאת מחפשת במקום הנכון. מה יגיד לך הרופא? שיש לך התקף? את זה את כבר יודעת. ינסה לשכנע אותך שוב לקחת תרופה? ישלח אותך ל ?MRI גם בהצגה הזו כבר הייתי.

אני רוצה את הסבלנות, אני רוצה את היכולת לחיות בתוך אי הודאות. אני רוצה את הביטחון ביקום/אלוהים או מי שזה לא יהיה שאני אהיה בסדר. לא חשוב מה יקרה בחוץ, אני אהיה בסדר. אני ממש רוצה את כל אלה.