כשאלך.. זה מה שאשאיר אחריי.

פיסות קטנות של חלקיקי קוד שהיו הנפש שלי, הרגש שלי, הלב שלי. חתיכות קטנות גדולות של מי שאני. מי שהייתי. מה שעשיתי. הסיפור שלי.

כשאלך.. אני לא יודעת מה תרגיש. אם בכלל. אם תבכה, אם תתאכזב, אם יכאב, אם תדע בכלל. אם תרגיש שהלכתי, אם תרגיש שהפסקתי, שהפסקתי להיות.

כשאלך.. מי יודע מה יהיה שם, מי מבטיח לי אושר גדול? או אי הרגשה? ומה אם אראה וארגיש ואדע שאכזבתי את כולם אבל עניינתי לך את הב***. 

כשאלך.. אשאיר איתי חובות, חובות ותיקים והרגשה מסריחה של כלום וג׳וב בדרושים עם תקן לשנתיים - מישהו מחפש במקרה?

כשאלך.. אשאיר חלומות שהיו מאוכסנים במגירה וברגע של סינון בין חלומות איתך או חלומות לכוד זרקתי אותם כדי לפנות מקום למה שחשבתי שיהיה העתיד החדש שלי, העתיד שלי איתך.

כשאלך.. אצפה בהורים שלי ובאחי ואוכל את עצמי על הסבל שגרמתי, אלקה את עצמי שהייתי כה אגואיסטית, שפגעתי בהם כל חיי בזמן שהייתי כל חייהם. 

כשאלך.. אסתכל לי למטה ואדמיין שהייתי מישהי אחרת, מישהי מאושרת, מישהי מסודרת, מישהי בלי שיט בנשמה. בלי שחור בלב. בלי הדיכאון.

כשאלך.. אולי אשאיר פתק, אולי זה יהיה בכלל מכתב, שיסביר ויספר למה הייתי חייבת ולמה עכשיו, למה אני כל כך מצטערת אבל למה לא יכולתי יותר לכאוב את הסבל הזה שנקרא העולם, שנקרא החיים.

כשאלך.. אל תבכו בשבילי, כי בכיתי יותר מדי כאן עכשיו.