יש משהו מאוד סמלי בלהתחיל טיפולי כימותרפיה בדיוק ביומולדת, סוג של לידה מחדש, התחלה חדשה, חיים חדשים שמתחילים, אפילו יש ניצוץ של אופטמיות. אנחנו נכנסים למסע הזה עם עיניים פקוחות, המון ידע חדש שמתגלה לנו והמון שעוד לא למדנו, משתדלים להשאר קרובים לעצמנו ולשחרר דאגות של אחרים וכמו שאהובי אומר "לדאוג זה כמו להתלונן, זה לא באמת עוזר" אז אני מנסה להשתמש בדאגה שלי לעשייה, להזיז דברים, לקדם, להתקדם, ללמוד, לדבר, לפגוש, להרגיש, להיות. כי בינינו, לשבת ולדאוג לא יקדם אותנו לשומקום.

אז יום לפני חגגנו לו יומולדת, עם הילדים, ובלונים ועוגה ומתנות שוות. היה שמח. ומה נותנים ביומולדת שכזה? קודם כל המון אהבה שמביאה כוח, בלוק מעץ עם תמונה ומשפט העצמה שהוא מאוד מחובר אליו, שהודפסה במיוחד, וכדי שיהיה יעד להחלמה, מגנט ענק עם תמונה של אמסטרדם ותאריך של נסיעה מתוכננת שלנו לחתונה של בן משפחה (כרטיסים שהוזמנו הרבה לפני שהסרטן התדפק על דלתנו) ו... אוזניות אלחוטיות כי מי יודע כמה זמן הוא יצטרך להעביר עם צינור בתוך הווריד ולחכות?

ומה מברכים?

אהוב שלי,

זה אך סמלי שאתה מתחיל את המסע של החיים שלך ביום ההולדת שלך.

אתה יוצא לקרב זה מוכן מתמיד ואני רואה אותך ואני נפעמת מהעוצמות!

מאחלת שהדרך תהיה טובה אליך, שמה שצריך להגיע יגיע בטוב וללא ייסורים, שתצליח לקבל כוחות ותמצא את הדרך להתחזק בכל צעד.

אני מאמינה בך וסומכת עליך ואני אוהבת אותך, אהבה שמגיעה מעמקי ליבי ונשמתי היישר אליך, ועם האהבה הזו אני באה אליך, אני איתך.

מזכירה לך שבכל יום קורים ניסים.

אוהבת אותך

למי שפיספס את הפוסט הראשון: כאן הכל התחיל