"זה קטע, היום לפני שנכנסתי אלייך הייתי בטוחה שאני אתיישב ואתחיל לפרוץ בבכי. במקום זה אני צוחקת ומדברת איתך על דברים שלא חשבתי עליהם לפני שהגעתי כאן".

ככה אמרתי למטפלת שלי אחרי רגע של שקט. מנגנוני ההגנה שלי. שאני אוהבת אותם ומזל מזל שהם קיימים. מכניסים אותי באופן קליל ואיטי אל תוך מעמקי נפשי. מנגנוני ההגנה שלי הפעם היו הומור, אינטיליגנציה והתעניינות באחר. כל פעם יש מנגנוני הגנה שונים. עם האוכל וסביבו יש לי את מנגנון הגנה של הניתוק לרוב.

אתמול שכתבתי כאן על מה שעברתי אחרי שחברה שלי התאבדה התפרצתי בבכי כשהגעתי לקטע שבו אני מדברת על הפחד שלי לאבד את האהבה עצמית שיש בי. (עכשיו אני רואה את הקשר ההדוק שיש בין התאבדות לפחד לאבד את האהבה לעצמי). וכשבכיתי התמסרתי לבכי. לכאב שיש בי. וממש הרגשתי שאני נעה בין צחוק לבכי או מערבבת את שנייהם ביחד. נהנתי מהבכי הזה. פשוט הייתי צריכה אותו. ממש הרגשתי הקלה. 

יש בתוכי בילבול ותסכול שאני רואה אותם בבהירות. אני חייתי עד גיל 17 באמונה שאם אהיה רזה יאהבו אותי. כשהייתי במשקל הכי נמוך שלי הייתי בתקופה הכי מדוכאת שלי, שנאתי את עצמי והרגשתי הכי לא ראוייה לאהבה. ואז חלפו להם השנים והנה מצאתי את האהבה שלי את עצמי ואני מסוגלת לראות שהסביבה אוהבת אותי ואת מי שאני חיצונית ופנימית. ואני במשקל הכי גבוהה שהייתי בו כל חיי. ועדיין יש לי עניין לא פתור עם האוכל ועם המחשבות שיש לי. כשצצה לי המחשבה הכי קטנה בראש על מחשבה של לרדת במשקל או לאכול בריא יותר או להתחיל לאכול מסודר ולכתוב יומן מעקב. אני נכנסת לביקורת על המחשבות האלה ומרחיקה אותן ממני הכי מהר שאני יכולה. למה אני חושבת את זה? מה אני לא אוהבת את עצמי יותר שאני רוצה לשנות את עצמי?

ואז נתקלו עיניי היום במשפט הזה מתוך אחד הפוסטים של דנה אברמוביץ':

"אכילה נורמלית היא גמישה. היא משתנה בתגובה לרגשותייך, ללוח הזמנים שלך, לרעבך ולקרבתך למזון".וזו נקודת האמצע בעיניי. גמישות. הקשבה לרגשות. לעבר ולעתיד. ולסיטואציה בה אני נמצאת.

אני יכולה גם לרצות להיות רזה יותר וגם לאהוב את עצמי כמו שאני עכשיו.

אני יכולה לשאוף לאכילה מסודרת אבל אני גם בסדר אם לא אוכלת מסודר.

אני יכולה לנסות לכתוב כל יום ביומן מעקב ואני ממש בסדר אם אני לא אכתוב.

קיצר זה בסדר לשאוף למשה ולנסות אותו ולא לחשוב שאם לא עשיתי בדיוק כפי שתכננתי המשמעות היא כישלון.

כרגע זה מפחיד אותי. מפחיד אותי גם לנסות ולהצליח.

מה יקרה אם אני ארד במשקל עכשיו ויראו עליי. אם יגידו לי איזה יפה לך שרזית. אף אחד לא יגיד לי איזה יפה לך שהשמנת. סעמק. 

 אני פאקינג יפה, סקסית, גמישה, מלאת כוח רצון ומלאת אנרגיות

ואני שמנה. 

מה זה נורמליי בכלל???