כשאתה פטיש כולם נראים כמו מסמרים

אתה רעב וכולם נראים כמו כבשים

לא יודע למה אני נלחם בקרבות היום יומיים

כשהראש עדיין במלחמה

מרגיש שכולם מסוכנים ואני בצרה

כל הזמן כועס ונמנע מלדבר

נכנס לשירותים וצועק לכרית בשביל לא להעיר את השכנים

הכאב שלי לא ניתן לתמלול או להגיה

הוא דומה לשברון לב למרות שלא הייתה אהבה

הוא דומה לאכזבה למרות שלא פרחה התקווה

זה צער בהתהוות למרות שלא זוכר שמחה

אני לא יודע איך מוות מרגיש אבל ככה הוא נראה

שקר של שלווה החוצה אבל בפנים הכל נקרע

כתבתי את זה פה כי אולי אני צריך עזרה