שום מקום
לא מוצאת את המקום שאני נמצאת בו לא מוצאת את היעד שאליו אני רוצה לבגיע
לא מוצאת מקום לעצמי
לא מוצאת בכלל את עצמי ....
ימים מבולבלים מבלבלים,
וכל אלו שנמצאים בסביב שלי סובלים
אני לא יודעת מה לעשות
לא יודעת איך ולאן לצעוד....
בעצם יודעת לאן אבל פוחדת לעשות את הצעד הזה
כואבת שהגעתי עד כאן
ושאני
צריכה אשפוז
למרות שהBMI שלי תקין המשקל בסדר
רק שאני לא מפסיקה להקיא את האוכל שאני אוכלת
ולא כי הכנסתי אצבע לפה אלא כי פשוט עולה
רפלוקס או איך שתרצו
חונק אותי בגרון ואני מקיאה לפעמים בגל אחד לפעמים בכמה וכמה גלים
לפעמים עד שאי מרגישה כאילו עוד שניה אני פשוט מתה
כבר שלוש וחצי שנים ככה יחד עם צמצום רציני באוכל
הגעתי לתת משקל רציני ועליתי יפה לטעמם -ממש לא לטעמי
ומאז שההורים יודעים את הסיפור (לפני חודשיים)
נעשיתי פתאום בולמית אני אוכלת בכמויות ששאני לא מכירה ומקיאה בכמויות מסחריות
מסוחררת ומושת וכבר מתביישת מכולם
אם כל פעם שהייתי רצה לפח או לשירותים הייתי מקבלת שקל
הייתי יכולה כבר מזמן לקנות איזו דירת פנטהאוז בגני האומה בירושלים ...
שומאת את עצמי כזו
שונא אותי אוכלת בלי גבולות שונאת אותי מקיאה בלי שליטה
ולכן למטפליםי שלי במרפאה הקהילתית אין מה לעשות איתי
ואני כבר 3 חודשים בתהליך קבלה לאשפו יום
עברתי ממקום למקום מחוסר התאמה וחזרתי לקופה
המקום האחרון הוא הדסה
כבר הייתי באינטייק לבד ואחכ עם ההורים
והם חוששבים שזה לא באמת המקום עבורי
כי אצלם לא מקיאים ...
אז אולי תסבירו לי למה אני הולכת לשם??
למה שביום הראשון או השני אני לא אקיא ואז דר שקמה תעיף אותי אחר כבוד
לאשפוז מלא במחלקה סגורה
למה ?
אני מבינה שצריך אשפוז מבינה שזה יכול מאוד לעזור לתת כח
למה בביח הדסה אי אפשר לתת לי טיפול אינטנסיבי ויעיל בלי לאשפוז מלא?
למה אסור להקיא שם?
אני הרי לא הבחורה הראשונה שמגיעה וסובלת מהקאות יזומות או שלא
מתוסכלת
לא יודעת איך מודיעם את זה למעסיקים החדשים שלי במשרד החינוך
לקרובים אלי
לאלו שרגילים לפפגוש אותי פעם בשהוע לפחות כמו סבא וסבתא...
מבולבלת עמוסה לא ברורה
מרגישה גם קצת משוגעת וטפשה
סליחה
אני אפילו לא מסיימת
פשוט שולחת ככה כמו שזה
תודה למי שקראה ועוד יותר למי שתגיב
תגובות
Limerence
מזדהה מאחלת לך החלמה מלאה. ושתצליחי לרכז את הכוחות העצומים שלך אל הדברים שמגיעים לך, מגיע לך לקבל את מה שאת מייחלת לו❤️