מזה שאת כותבת על שידוכים וכו' אני מרגיש שאת כמו אחות. גם אני מחפש מלא זמן, ובאמת אצל חרדים זה עולם אחר. גם אצל חברות דתיות, אבל אצל חרדים יותר. ואצל חסידים, בכלל... אם היית מתחתנת למשל בגיל הרגיל, תחשבי שלא היית חושבת את כל המחשבות האלה...לא שההורים ימותו (ח"ו), ולא היה יכול לקרות השבר עם החסידים ושכולם ידעו וכו'. עברתי תהליך ארוך בדרך שלי לחופה (2 אירוסים שלא הגיעו לחתונה). ואשמח לומר לך מילה. הצורה הזאת שבה בחברה הדתית, והחרדית על כל גווניה וכו' הכל כל כך רגיל, זה לא קיים. הרגשות שעכשיו סוערים בתוכך, לדעתי יש בהם אמת. כשפוגעים בנו, גם אם לא נגיד על זה כלום, זה יכאב לנו, וטבעי שנרצה שמישהו קרוב לנו ימות... הבריאות זה לדעת לדבר על זה, להפוך את זה למשהו רגיל ולא מסוכן, וכך לפוגג מזה את המתח. אצל חרדים, כמעט ואין אפשרות לפוגג מתח חברתי, כי באמת אף אחד לא באמת מדבר עם השני. כאילו שבית זה רק האיש הזה והאישה הזאת, תיבת נח סגורה שאין בינה לבין החברה בחוץ כלום. התוצאה של זה מתגלה דוקא במקרים חריגים, כמו שלך. וזה המבחן (לדעתי). חברה גדולה היא חברה שיודעת לתקן בתוכה את הבעיות הקטנות, וככל שהיא יותר גדולה, כך היא יודעת יותר טוב לשפר את מה שלמטה. כולנו יהודים, וכך אפשר להרגיש בחברה החרדית, עד שקורה משהו יוצא דופן. ואז אדם יכול לגלות שהוא נמצא בחברה שמלאה בחסד, אבל בעצם זה יותר דיבורים של חסד מאשר חסד, והחסד מגיע דוקא לאנשים מאוד מסוימים, שהציבור חפץ ביקרם. יש לידך עוד המון נשים כמוך, שלא מתחתנות. חלקן נכות, או חולות. חלקן גרושות, וחלקן אלמנות, ובתוך הציבור החרדי, כואב לי לומר שהנשים האלו מקבלות יחס של זבל. מאחרי כל הדיבורים היפים על יראת שמים ותורות מופלאות. ואלו בנות של הקב"ה. מותר להבדיל בין דם לדם? הזמן שלך שבו את מרגישה שונה, לדעתי הוא הזמן של הפריחה שלך. זה הזמן שבו את יכולה להיות (אם תרצי), פחות חרדית, ויותר בן-אדם. לראות את הצד השווה שבך ובאנשים ששונים ממך, עם חצאיות שנראות קצת אחרת. או אפילו יהודיות שלא הולכות עם חצאית אלא כמו שהן רוצות. גם הן בנות של הקב"ה. ותוכלי לראות שהבדידות שלך ושלהן, שווה, והכאב הוא שווה, וכשמתעלמים מאיתנו, ההשפלה היא גם כן שווה. אני עברתי את המסלול הזה, ואני מאוד שמח. היום אני שומר מצוות וירא שמים (משתדל עד היכן שידי מגעת), ומסוגל לראות את הטוב שבאנשים מעבר ללבושים (ומהבחינה הזאת, גם מצוות הם לבושים). אם היית מתחתנת מוקדם ולא יוצרת בעיות, היתה מישהי אחרת שהיתה סובלת, ואת היית האישה הנשואה עם הלב הקשה שרואה אותה , ושותקת, ולא מעיזה להביט הצידה, כדי שח"ו לא "תידבקי" ממנה. היית רוצה גורל כזה? ההמתנה היא מתנה. קחי אותה באהבה מהקב"ה שנותן לך הכל לטובתך, ואוהב אותך מאוד. חי וקיים.

אויש, זה צובט פי 5!!! אני לא מבינה את הכאב שלך, רק מנסה לתאר זאת עצמי..... את אלופה שעדיין לא איבדת עצמך לדעת סופית. אני גאה בך!