בין 20% ל- 40% מהאנשים שמוגדרים כ"צמח", מאובחנים בצורה שגויה ולמעשה מפגינים סימני הכרה מינימליים. גירוי חשמלי בעומק המוח יכול להחזיר אותם להכרה כלשהי.

האם יש בעיניהם זיק של הכרה? לפני עשור שנים התשובה הייתה "לא" נחרץ. כיום היא כבר מורכבת הרבה יותר. בעזרת סורקי מוח גילה הנוירולוג ד"ר אדריאן אואן, שיש מטופלים הלכודים בתוך גופם אך מסוגלים, במידה כלשהי, לחשוב ולהרגיש.

כבר אין קשר הכרחי בין לב פועם לחיים: אם הלב המלאכותי פועם - זה מוות? ואם מכונת ההנשמה פועלת? ואולי הגדרת המוות צריכה להיות חוסר יכולת לקיים חיים עצמאיים? נראה שלא - אחרת עובּרים היו נחשבים למתים.

אין במוח אזור ספציפי האחראי להכרה, אבל אם משווים סריקות fMRI של חולים וגטטיביים לאלה של אנשים בהכרה מלאה, ההבדל מסתכם ברשת של תודעה המתבטאת באזורים ספציפיים במוח. אם נסיר את הרשת ממוחו של מטופל - הוא יהיה ער, ינשום ויוכל לזוז, אבל לא תהיה לו תודעה.

קבוצת מחקר בנושא תרדמת, בניהולו של פרופ' סטיבן לוריס בבלגיה, מצאה ב-2014 כי סריקת PET טובה יותר מ-fMRI בחזיו סיכוייו של מטופל להתעורר. אם יצליחו לפתח שיטות דומות באמצעות אלקטרואנצפלוגרף (EEG), הדבר יאפשר אבחונים בהיקפים גדולים יותר.

אפשר להעיר מוח פגוע באמצעות גירוי בלוטת התלמוס במוח. אפשר גם להשתמש בתרופות כגון זולפידם (תרופת הרגעה, למרבה האירוניה, שמגדילה את חילוף החומרים במוח) או בתרופה בשם אמנטדין. שיטה נוספת להעיר את ההכרה היא באמצעות גירוי חשמלי.

מצמידים אלקטרודות לראשו של המטופל ומזרימים זרם חשמלי חלש אל אזורי המוח האחראים על ההכרה. חלק מהמטופלים הגיב להוראות, וחלק אפילו הצליח להניע עיניים וראש בתגובה לשאלות. הגירוי החשמלי היעיל ביותר הוא כאשר מחדירים קוצב מוח בבלוטת התלמוס.

למאמר המלא באתר כלכליסט