האין זה יוצא מן הכלל שהתודעה שלנו לא מסוגלת להיות שקטה יותר ממספר שניות עד שהיא נאחזת באיזו הסחת דעת? התודעה כל כך חסרת מנוח ותפוסה שלעיתים נדמה לי שכשגרים בעיר בעולם המודרני אנחנו כמו הנפשות המעונות בשלב הביניים שלאחר המוות, איפה שההכרה, כך נאמר, חסרת מנוחה באופן מייסר.
אנחנו מפוצלים לכל כך הרבה אספקטים. אנחנו לא יודעים באמת מי אנחנו או עם אילו אספקטים של עצמנו עלינו להזדהות ולאילו להאמין. כל כך הרבה קולות סותרים, התניות ורגשות נאבקים על עולמנו הפנימי כך שאנו מוצאים את עצמנו מפוזרים לכל עבר עד שלא נשאר איש בבית.
מדיטציה, עם כן, מביאה את התודעה הביתה.

סוגיאל רינפוצ'ה, מחבר ספר המתים והחיים הטיבטי.

זהו תרגום חופשי לקטע זה -

 Isn’t it extraordinary that our minds cannot stay still for longer than a few moments without grasping after distraction? They are so restless and preoccupied that sometimes I think that living in a city in the modern world, we are already like the tormented beings in the intermediate state after death, where the consciousness is said to be agonizingly restless.

We are fragmented into so many different aspects. We don’t know who we really are, or what aspects of ourselves we should identify with or believe in. So many contradictory voices, dictates, and feelings fight for control over our inner lives that we find ourselves scattered everywhere, in all directions, leaving nobody at home.

Meditation, then, is bringing the mind home.




SOGYAL RINPOCHE