פרק נוסף במסע 

אנגליה 1996/7- שנת הלימודים החלה, הילדים שלי סודרו במוסדות לימוד מקומיים רוכשים במהירות את השפה האנגלית, ואנחנו מנסים להתאקלם באנגליה, ילדתי ציפי בת שנתיים מתמודדת קשות עם האטופיק שלה ועם אלרגיות קשות. 

בשעות הקצרות בהן היא  ישנה בין התקפה להתקפה, תפרתי לה כפפות לשרוולי הבגדים, החולצות והגופיות שלה. החלפתי אותן מספר פעמים באחר צהריים אחד. העיקר שלא תגרד, תפצע ותזהם את עצמה. ערב אחד יצאנו, בעלי ואני, שמנו אותה בעגלה כדי שתרגע מהאוויר הקריר, הילדים היו מסודרים ואנחנו פשוט יצאנו איתה להליכה (מה שלא עשינו זמן רב) ושוחחנו. לפתע שמעתי את הקול המוכר  'קככ... קככ...' עולה מהעגלה התכופפתי אליה וחשכו עיני, האידיליה הופסקה באחת! היא הצליחה להוציא את ידה דרך פתח הצוואר וכך יכלה לגרד את פניה. הן היו פצועות ומכוסות דם. עד היום אני לא שוכחת את התדהמה, הרגשת החידלון והכאב שהציפה אותי באותה שעה, ניגוד קיצוני מהרגשת השיחרור והיחד שהיו לי כמה דקות קודם. כל זה נקרע באחת והוכיח לי - "אינך אמא טובה!"

היום, לאחר לימודי התואר השני לפסיכותרפיה ועבודה עם עצמי ועם מטופלים, אני יודעת שהצורך הזה להיות "אמא הכי טובה" נובע מצורך אישי להוכיח את עצמי כבעלת ערך, לעמוד בצפיות. הרי עבור הילדים שלנו מספיק שנהיה "אמא מספיק טובה" (או "די טובה" וויניקוט) אמא שעושה מה שהיא יכולה ומקבלת שיש דברים שלא בשליטה שלה, ופשוט נמצאת שם כדי לעזור ולתמוך.

הרבה אמהות חוות הרגשה דומה כאשר אינן מצליחת ל"רפא" את הילד/ה שלהן. בדמיונן אם ינסו מספיק יצליחו לפתור את הבעיה מהשורש.  זו היתה המטרה שלי!  להצליח לרפא אותה! ולכן השקענו, בעלי ואני את מירב המאמצים שלנו לחפש פתרון - במקום לחפש פשוט - דרך לחיות עם זה!

כמובן שהדרך שהכי מושכת ללכת בה היא לעקוב אחרי הפרסומים של כל השיטות האלטרנטיביות ולקנות את מה שהן מוכרות:

שיקוי פלאים... משחת פלאים.. ניקוי רעלים    מיצוי צמחים ועוד ועוד. אני לא באה לדבר על שיטה זו או אחרת אולם כל הדברים שלא נחקרו ולא נבדקו ואנשים (בתוכם הייתי אני..) מאמינים להם מבלי לבדוק ומבלי לדעת, רק בגלל שהשכנה אמרה או שחברה המליצה. אבל את התרופה שהרופא נותן ושנחקרה ונבדקה במחקרים עם סמיות כפולה (גם החולה וגם הרופא לא יודעים מי קבל את התרופה ומי קבל את הדמה) הם לוקחים ובודקים את את דף ההוראות וקוראים כל אות קטנטנה וכל תופעת לוואי שמופיעה אחת למליון. ואז מפחדים לקחת אותה.  הרי זה אבסורד!!! לצערי ממש נפלתי בזה  (אספר על זה בעוד כמה פרקים קדימה..)

הגעתי לאחד שנקרא מומחה גדול בתחום כלשהו והוא בדק דרך המחשב מה מותר ומה אסור לבת שלי. אני החזקתי אותה ואת הבקבוקונים שהביא לי , באותו היום (לאחר כמה ביקורים ופרידה מערימת שטרות... ) הוא אמר לי שאני יכולה להביא לבתי ביצה כי היא לא אלרגית אליה. 

בשמחה חזרתי הבית והאכלתי אותה חצי חביתה. ... - אני לא רוצה לספר לכם מה היתה התוצאה העגומה, התקפת אלרגיה חמורה, הקאות ללא הפסקה. כמובן שלא חזרתי אליו אבל זה לא מנע ממני לגשת ל.. מטפל אחר שאולי יצליח. 

במשך אותם שנים  הייתי אצל מטפלים מכל הסוגים מסטרים של שיטות שונות. מרוב יאוש הגעתי אל אחד שמטפל עם שדה מגנטים ומיטה מרטטת וניסינו כמובן גם את השיטות המקובלות יותר .

אני חושבת שההרגשה שאני מחפשת ועושה למען ילדתי עזר לי להרגיש טוב עם עצמי.. להרגיש פחות את חסרות האונים וחידלון שבמצב...

זה בהחלט מובן שאנשים - וגם אני - מחפשים דברים יותר טבעיים, כולנו יודעים שכימיקאלים אינם תורמים לבריאות  לכן גם כיום לאחר שלגמרי התאכזבתי מכל השיטות האלטרנטיבות - אני מאמינה שישנם דברים טבעיים שיכולים להועיל אך לא לרפא!