עוד לא עברה שנה ויש ערב הוקרה לכבודך אבא. 

הכנתי תיק, מוזיקה נעימה ומיטיבה לנסיעה ארוכה למקום רחוק לכבוד הערב הזה. שמחתי לפגוש אותך שוב בדרך נוספת. 

הגעתי, היה נעים, היו שיתופים של הקהילה, למדתי עליך עוד, השתדלתי להניח בצד את כל המחשבות על הסבל הגופני שלך. והנפשי שלנו. את 8 שנות מחלת הסרטן בגוף דועך והחלש שלך. 

הגענו לשלב השירים העצובים בערב ההוקרה. מרשה לעצמי להיזכר, להתגעגע לרגעים טובים. להתייפח בבכי ולהרגיש את הילדה שאוהבת אותך. 

ואז אחד האחים שלך ישב מאחוריי, אחרי שנגמרו השירים אני מסתובבת, מושיטה לו יד לשלום, הוא שולח יד בחזרה ותהפך, מוחץ לי את כף היד ואצבעותי חזק, חשה שעוד רגע נשברות לי העצמות.  מנסה להרפות ולשחרר את אצבעותיו אך לשווא, הוא יותר חזק ממני. ותוך כדי נראה שהוא ממש נהנה מזה. ראיתי רוע טהור בעיניו! ורק כשהוא ראה את דמעת הכאב הראשונה שלי הוא שחרר אותי. הייתי מוכת הלם. הוא חייך ואמר לי "מה את בהלם? כשהיית ילדה לא התלוננת מהמשחק הזה" והלך. 

רציתי לקרוא לנשמה שלך אבא, שתראה שהילדה שלך עצובה. אך נזכרתי שממך לא תבוא הישועה כי בחרת צד וסבלת לאורך כל חייך סבל ייסורים על כך. והמשכת להתעקש, עד שזה חילחלח בעורקים של דם מדמך. ובחרת בהם ולא בי! ולא ביקרים לי מכל! 

הלוואי ובקשר היה רק אני ואתה. בחרת בהם, באחים שלך. שיחליטו על כל צעד בנינו ולהיות עבורך ..לא יודעת מה!!. בחירה גרועה על פני ילדייך האומללים. בחרת בדעותיהם ובדרכם. נתת להם פירצה והם חדרו את הבועה ואפילו הסכמת להם להתערב בחינוך. אפילו נתת להם את מה שלקחת מהידיים שלנו הרכות והעדינות. כי הם ביקשו. 

הלכה לך אחותי האהובה, קולות טראומת הילדות שלה התגברו ואמרו לה לקפוץ מהחלון, להשאיר אחריה שני ילדים. אתה מבין אבא? הילדה שלך שבחרת לגדל לא החזיקה מעמד על הכדור המשוגע הזה שלנו. ועכשיו יש לך נכדים יתומים. ועכשיו גם אתה. 

אז אח שלך הזה הפך את הנסיעה שלי הבייתה לגהנום. היסח דעת. שוב איבדתי אינטימיות איתך. 9 אחים. להיות לנו כזבובים מזמזמים בבית ועד לחדר הפרטי שלנו. אלימים כמוך. ועם הזמן מגלה שאפילו יותר. לא מסוגלים לראות אשה בוגרת ועצמאית שיודעים שעברה ייסורי ילדות. גדילה ברחוב ומסגרות, אבדן טראומתי ומוות ועדיין לחפש להשפיל אותה בכל דרך אפשרית. והפעם לגעת בי פיזית. כמה משפיל!  מזל שזה הגבול שלי! 

אז הלך לי הלילה הזה אבא. קורה! אבל אתה יודע מה. אני אבכה את נשמתי ואשרוד את הלילה. מחר יום חדש והריגרסיה שהורידה לי את החיוך מטעם החיים תקבל מקום חדש. כי הפעם אני לא מחכה שתיבחר בי יותר. כי מעכשיו אני בוחרת בי. ובחיים.