אחת מתופעות הלוואי המציקות ביותר המדווחת אחרי השתלת לב (אבל גם אחרי ניתוחי לב אחרים וכן שבץ מוחי) היא הפרעה בזיכרון וסוג של "ענן" האופף את המוח.                                                                     

אישית, אני מהאנשים שזוכרים הכי טוב בתמונות אבל גם דוגמאות מחזוריות ושמיעה מחזורית מצליחים לשקוע טוב יחסית בתאי הזיכרון האפורים שלי.          

אני זוכרת את תחושת השמחה שאפפה אותי, אחרי שהתאוששתי קצת והצלחתי ליצור טבעת חרוזים שאהבתי מאד לחרוז לפני רק מהזיכרון וללא תרשים.      

אך עם זאת היו המון הפרעות זיכרון אחרות כך שהבנתי שהזיכרון שלי זקוק לאימון וקצת חיזוק והחלטתי ללמוד משהו חדש!

מאחר ומאז היותי ילדה אני אוהבת לצייר, ליצור ולכתוב בחרתי ללמוד עבודת יד חדשה שתמיד רציתי ללמוד ולא יצא- סריגה!                                               

 התחלתי בסדנת סריגה אחת שלאחריה כבר השתמשתי בכושר הלמידה העצמית שלי ופשוט צפיתי בהמון סרטונים ביו טיוב, התאמנתי בכל מיני דוגמאות שמשכו את ליבי ופרמתי קילומטרים של חוטים....               

בסופו של דבר, הכי נהנתי מקרושה שזאת טכניקת סריגה במסרגה אחת בעזרתה אפשר ליצור דוגמאות ופריטים נהדרים.                                                    

סבתי ז"ל סרגה בשתי מסרגות וקצת חבל לי שלא זכתה לראות את הפריטים היפים שאני סורגת כמתנות וכתרומה.                                                            

אני חושבת שמלאכת התפירה שלמדתי כבר לפני ההשתלה ואומנות הסריגה, אותה הוספתי לארסנל מלאכות היד שלי,  מעניקות לי כנפיים כשהקשיים הפיזים מגבילים אותי והיצירות הצבעוניות שלי מאפשרות לי לעוף בדמיון ולהרגיש בעלת ערך וגם לשמח חברים ובני משפחה.                                           

עם זאת מה שהכי חשוב ומופלא בעיניי הוא שהצלחתי להביא את הזכרון שלי להתאמן בהבנה של תרשימים ואיחסונם, חזרה על דוגמה, הבנתה תוך כדי התקדמות העבודה ובונוס נוסף- גם יכולת הריכוז שלי השתפרה בעקבות התחביב החדש והמרגש.                           

כדאי תמיד ללמוד דבר חדש, בכל גיל וגם במצב רפואי מורכב משום שיש לכך ערך קוגנטיבי ונפשי עצום! הרווח, בסופו של כל פרוייקט, הוא בעיקר שלכם!