גלים סוערים עולים ויורדים,

בשצף קצף על החוף מתנפצים.

הים הסוער הוא ים החיים

והגלים השוצפים הם הניסיונות והקשיים.

מרגישה בתוך ים סוער,

מסביבי הכל דוהר.

מישהו השליכני ממעל,

היישר לתוך הגל.

ואני נלחמתי ושֹחיתי גל אחר גל,

לא אמרתי לרגע חדל.

לבד הייתי בתוך הים,

מי שמסביבי, בשבילו הוא נלחם.

ואני בשביל עצמי במלחמה

ועם הזמן, גם לעוד כמה.

מנסה להחזיק את ראשי מעל המים,

אך מידי פעם הוא נשמט ובולעת מים.

והמים שבלעתי העירוני לחזור להילחם,

בלי לחדול, בלי על עצמי לרחם.

כי אם לא אלחם בגלים הסוערים,

אמצא את עצמי נשמטת ושומטת גם את האחרים.

אט לאט אזלו כוחותיי,

הרגשתי איך נשמטות מוטות ידיי.

אין בי כוח, עייפתי מידיי,

מהאחריות הכבדה שאני נושאת על כתפיי.

מחפשת קיצורים שמישהו כבר יציל,

שאת כנפיו עלי יאציל.

שייתן לי יד או שתיים,

שיישאני מעל המים.

אך כל עצירה,

בטיבה היא רע.

היא מתעתעת עיניים,

ותיקח אותנו אחורה פי שניים.

במקרה הטוב אצליח לצוף,

אנוח קצת וארפה את הגוף.

אך טיבם של הגלים,

שאל החוף מחזירים

וכשאפתח עיניים ואתעורר,

אמצא את עצמי רחוק הרבה יותר.

במקרה הרע,

לא יהיה מי שיושיט ידו לעזרה,

לא יהיה בי כח אפילו לפרוס ידיים,

ולצוף מעל המים.

אז הלב יאמר חדל,

ייכנע אל הגל.

הגלים ינצחו במלחמה

והגוף ייפול לאדמה.

אז כבר לא תהיה דרך חזרה.

מה שנשאר הוא רק להילחם,

בלי לוותר, כל הזמן להתקדם.

לא לפזול לצדדים,

לא לחפש תומכים ומעודדים.

כי "אם אין אני לי מי לי" נא' במשנה,

זה נכון גם אם אני לא מוכנה.

ואדם לאדם זאב,

גם אם נראה שלפעמים הוא אוהב.

ואם לא אהיה שם בשביל עצמי,

לחתור בגלים עד טיפת דמי,

אף אחד לא יוכל להילחם במקומי,

מה חלמתי לתומי?

ואולי אם אנסה להסתכל בזווית קצת שונה,

אולי אני לא כזו משונה

וזה בסדר לעצור מידי פעם ולנוח,

לצוף על הגלים, לאזור קצת כח.

וכמה מטרים שאחזור לאחור,

יתנו לי כח לחזור ולחתור.

אומרים, שכל ירידה היא לצורך עליה,

אולי הכל רק עניין של שינוי בראיה?

גלים סוערים עולים ויורדים,

בשצף קצף על החוף מתנפצים.

הים הסוער הוא ים החיים

והגלים השוצפים הם הניסיונות והקשיים.

אשים מבטחי באלוקים,

כי רק בעזרתו אוכל לצאת ממעמקים.