הבסיס הפיזיולוגי להתקף כיפיוני (אפילפטי) הינו פעילות חשמלית מוגברת בתאי עצב בקליפת המוח. בניגוד לדעה הרווחת, לא כל ההתקפים הכפיוניים כרוכים באיבוד הכרה, צניחה על הארץ ופרכוסים בארבע גפיים ,המלוויםבריחת שתן ונשיכת לשון. קיים ספקטרום רחב מאוד של הפרעות כיפיוניות הכולל מופעים קלינים מגוונים מאוד. החלוקה העיקרית בין סוגי ההתקפים הינה להתקפים חלקיים וכלליים. ההתקף החלקי נובע מפעילות חשמילת לא תקינה באיזור אחד בלבד בקליפת המוח. הביטוי הקליני של ההתקף תלוי באיזור המעורב, כך התקף חלקי המערב את האיזור המוטורי יתן סימנים מוטורים בלבד בפלג הגוף הנגדי בעוד שהתקף המערב את האיזור התחושתי יגרום לסימנים תחושתיים בלבד. ההתקפים החלקיים מתחלקים להתקפים חלקיים פשוטים בהם ההכרה שמורה לחלוטין, החולה מתקשר וזוכר את כל פרטי האירוע, ולהתקפים חלקיים מורכבים בהם החולה מתנתק ואיננו זוכר כלל את פרטי האירוע. התקפים חלקיים מורכבים הינם לרוב על רקע הפרעה חשמלית באיזור האונה הרקתית (טמפורלית). התקפים כלליים כוללים מעורבות של כל קליפת המוח ולרוב הם יתבטאו באיבוד הכרה מלא עם תנועות כיפיוניות בארבעת הגפיים ובתקופה של ישנוניות או בלבול אחר כך. חשוב לזכור כי כל התקף חלקי עשוי לעבור הכללה משנית ולתת קליניקה של התקף כללי מלא. סוג מיוחד של ההתקפים הכלליים הינם התקפי הניתוק- אבסנס שכונו בעבר פטיט מאל.  גיל ההופעה הינו השנים הראשונות של בה"ס. הילד מתנתק למספר שניות ואיננו מודע לסביבתו. התקפים אילו עלולים להופיע עשרות פעמים ביום ולפגוע פגיעה ניכרת בהשגיו הלימודיים של הילד.
אבחון מהיר ונכון של ההתקף, סיווגו לפי החלוקה והצעת טיפול מתאים יגרמו לשיפור קליני ניכר ברוב החולים.