מזדהים עם האמירה: "הסיגריה הגדירה אותי"? 

איך מתמודדים עם כל הריק הזה שנוצר?

רוב המעשנים התחילו לעשן בגיל ההתבגרות, כך שהסיגריה ליוותה אותם בכל תהליך ההתבגרות שלהם ובחלק נכבד מציוני הדרך שלהם בחייהם הבוגרים.

אנשים לפעמים מספרים שגם כשהם חולמים על עצמם או מדמיינים את עצמם, זה תמיד עם סיגריה. בפועל הסיגריה הופכת לחלק בלתי נפרד מהם ומהזהות שלהם.

כשמפסיקים לעשן נדרשים למעשה לוותר ביודעין על חלק מהזהות ולבנות מחדש זהות של "לא מעשן". לפעמים אנשים חווים ממש ריקנות ותחושת חוסר הנאה מכל מצב או סיטואציה – פשוט לא יודעים איך להיות שם בלי הסיגריה. כמו חברה מילדות שקשה לנו לשבור את הקשר איתה.

אז מה עושים?

מבינים שזה נורמלי וחלק מהתהליך. וזה יילך וישתפר. מבטיחים! לאט לאט תבנו את הזהות שלכם כלא מעשנים. 

צפו ביעל מספרת על הזהות שלה כלא מעשנת