ממה אנחנו מפחדים יותר מכישלון או מהצלחה?

שאלה טובה!!!

כשאני יורדת במשקל ופתאום, לפתע פתאו המכנסיים עולים עלי, אני עומדת מול המראה ולרוב נבהלת, אבל ממש ממש נבהלת.

אלוהים ישמור!

יודעים מה אני עושה בשנייה של בהלה?

רצה למקרר לאכול!! כן כן כן,

מפחדת מלהיות יפה, מפחדת שיסתכלו עלי, מפחדת שיהיה לי קל, מפחדת מעצמי ומכולי. ושלא תבינו לא נכון, אני לא אוהבת את השומנים שלי בשום דרך העולם הזה. אני כבדה, עייפה, לא קונה בגדים ומשתדלת לא לצאת מהבית. מתחמקת מאירועים חברתיים, מתחמקת מלאת לסרטים והצגות רק כדי שלא ייתסכלו עלי ויגידו "וואי וואי איזה דבה זאתי" איך היא יכולה לחיות ככה?

לפני שבועיים נפגשתי עם גיסתי האהובה בבריכה, היא ישר קפצה למים עם מכנס ארוך וחולצה, אני ישבתי על שפת הבריכה עם דמעות בעיניים. שואלת אותי, גיסתי, מה קרה? ואני מסבירה לה שאני בטרפת מזה שאני לובשת בגדים ונראית כמו בלון ענק. אז היא בנונשלנטיות שלה עונה, בחייאת ניצן למי אכפת? שימי זין על כולם...

ואני נכנסתי לבריכה, ושיחקתי עם הילדים שלי, (אתם יודעים במים אין לגוף משקל, אז לא מרגישים כל כך כבדים), ואז יצאתי והכל נדבק אלי והיה צמוד, והדבר היחיד שרציתי זה ללכת הביתה למיטה, להתחבא, שאף אחד לא יראה... כמה שמחתי שאחרי כמה דקות הקטן שלי הפציר שהוא רוצה הביתה... תודה אהוב של אמא הצלת אותי מעצמי באותה שנייה.

ובכל זאת, האם אנחנו מפחדים מכישלון או מהצלחה?

אני חושבת שאני מפחדת מלהיכשל שוב! (אחותי הקטנה, שעליה נדבר בפעם הבאה) טוענת שהפחד הוא מהצלחה.

שוב אני אכנס למשטר חריף, אוכל רק מה שצריך, אדבק לתפריט, אמציא מתכונים, אעמוד שעות במטבח, אכין אוכל מיוחד רק בשבילי ושוב יהיה חודש של פריחה ואז נסיגה... כי אי אפשר לחיות מסביב לאוכל, אי אפשר שכל המחשבות שלך כל היום יופנו למה אתה אוכל, אי אפשר שהאוכל ינהל לי את החיים.

איך אני מקנאה בבנות האלה ששוקלד לא עושה להן את זה... או אוכל בכלל...

דרך אגב, אוכל, הוא לא רק במקרה של בהלה מול המראה, הוא גם כשמשעמם, גם כשטוב וגם כשרע, אוכל הוא המפלט לכל צרה.

*אנקדוטה לסיום, כבר יומיים שאני שוכבת בערב במיטה ונלחמת מלחמת עולם, לא לאכול שוקולד או משהו מתוק, קמה מסתובבת, פותחת מקרר, סוגרת, חוזרת למיטה וחוזר חלילה... לא לוקחת וופלה או שוקולד או משהו, שותה מים, הולכת לישון* נראה מה יביא הלילה הזה...

עד שאחזור,

תהיו טובים לאנשים

ניצן