יצאנו לדרך
והדרך ארוכה ומסועפת כאילו אינה נגמרת לעולם.
אז מה? בלוג? פוסט?
מוזזר וחדש...
אבל גם חדש לי להיות כמעט 120 קילו (אומנם של טוב לב) אבל פאקינג 120 קילו.
תכלס די נמאס לי, נמאס לי מההשמנה, נמאס לי להיות עייפה כל הזמן, נמאס לי לא להצליח לנשום, נמאס לי שאני לא יכולה להיכנס לבריכה עם ילדיי, נמאס לי שאני לא יכולה לשבת על הרצפה, נמאס לי שאוכל הוא הפרעת אכילה, נמאס לי לי שאני לא עומדת בפני שוקולד, נמאס לי שאני מתביישת לצאת מהבית כי אני נראית כמו היפו בהריון, נמאס לי ונמאס לי ונמאס לי!!!
אז הייתי כבר בכל הדיאטות וחלי ממניות, והתפריטים והקבוצות וה כ ל !!!
ובאמת שאני לא יודעת מה עכשיו!!!
והראש לא מרפה
ואני לא מצליחה לקבל החלטה,
ויש מליון אופציות,
ואני כבר נעשית חולה (כדור לזה, וכדור לזה, כדור לזה וכדור לזה) מרוב כדורים כבר לא יודעים מה הוביל למה...
וברור לי שכשארזה לא אצטרך את כל הכדורים, וברור לי שכשארזה אני אוכל לנסוע לים עם הקטנים ולא להרגיש שכל החוף מסתכל על הבהמה שהרגע נכנסה למים. וכן! מה שאומרים הוא חשוב, ושלא יספרו לכם סיפורים. והמראה לא משקרת. היא יכולה רק לעוות, אבל מי רוצה לחיות בעיוות של מציאות כל היום?
מבולבלים? גם אני!
בודקת עכשיו אופציות לניתוח בריאטרי.
נראה מה לרופאת המשפחה שלי יהיה להגיד.
מבטיחה לעדכן, אותי, אתכם את העולם.
ועד אז שיהיה קיץ קריר
ניצן
